לזכרה של שפרה דויטש

סבתא שפרה נולדה בפולין. היא הייתה הבת הבכורה ולה עוד שתי אחיות ואח. היא למדה בבית ספר עד כיתה ז’, ואז פרצה מלחמת העולם השנייה.
שפרה ואחותה מניה ברחו ליערות. כשאחיהן הקטן רדף אחריהן, הן גירשו אותו מפני שפחדו שהוא לא יצליח לשרוד. במלחמה נספתה כל המשפחה, ורק שתי האחיות שהסתתרו ביערות בלי אוכל ומים, בפחד מתמיד שהנאצים יתפסו אותן, הצליחו בסופו של דבר לשרוד. מניה רצתה לחזור הביתה וסבתא שפרה הייתה מעודדת אותה ואומרת לה שמחר - מחרתיים יחזרו לאמא ואבא. ככה עברו חמש שנים. הן שרדו והגיעו לבית יתומים ברוסיה לילדים ניצולי המלחמה, ולבסוף חזרו לפולין.
סבתא שפרה הכירה את סבא לייב בפולין דרך קרוב משפחה, ולארץ הם הגיעו לאחר ששמעו מדודים שיש מדינה ליהודים. 
סבא וסבתא הגיעו לבית הלל ועבדו קשה מאוד כדי להקים רפת. הם התחילו מפרה - שתיים וחצי סוס (בשותפות) והיום ישנה בחצר שלהם רפת גדולה ומפוארת.
אנחנו, הנכדים, אהבנו תמיד ללכת אל סבתא, לאכול איתה ולהריץ איתה צחוקים. היא הייתה אישה מיוחדת - לב המשפחה! ותמיד נזכור אותה בתור סבתא אוהבת ודואגת יחידה במינה.

נכתב ע"י נכדתה - ליאת דויטש