סגן צור פרנס ז"ל
נולד באל-סלבדור ביום כ'ה בתמוז תשל"ה 29.6.1975
נפל בקרב בלבנון, ביום ו' בתשרי תשנ"ז, 19.9.1996
בן ללה ובני. אח לגיא, אלון וענבל
צור הוא אחיו של גיא פרנס
סיפורו של צור פרנס
תחילת שנות ה-90. צה"ל מבוסס בביצה הלבנונית כבר יותר מ- 10 שנים. החיזבאללה משתמש בשיטות
גרילה. עשרות חיילים נהרגים מדי שנה. השיטות של האויב הולכות ומשתכללות.
עמירם לוין, אלוף פיקוד הצפון, יליד להבות הבשן ובוגר סיירת מטכ"ל, מחליט לעשות מעשה. הוא מקים
מחדש את סיירת אגוז האגדית. מטרת היחידה לחדור מעבר לקווים ולפגע במחבלים עוד בדרכם למשימה
ולעיתים אף בבסיסי הבית שלהם, לא פעם בתוך מעוזי האוכלוסייה המקומית. היחידה מסופחת לחטיבת
גולני, בפיקודם של קפלינסקי ואח"כ ארז גרשטיין, שניהם יוצאי סיירת גולני. לפיקוד על אגוז מביאים
מהשייטת את ארז צוקרמן, מפקד נועז, עטור הצלחות, לימים מפקד השייטת ומפקד עוצבה במלחמת לבנון
השנייה. אוספים 8 צוותים ממיטב היחידות המובחרות בצה"ל. צור הוא חלק מהצוות שהגיע ממגלן.
צור גדל את רוב שנותיו במושב. הילד הרביעי, הקטן, למשפחת פרנס, יוצאת קיבוץ האון, שמצאה את
משכנה במושב קדרון. עברה עליו ילדות רגילה. צור שיחק כדורסל בכל הקבוצות המקומיות, מילדים דרך
נערים ונוער. מוקף תמיד בחברים, לפעמים במספר מעגלים בו-זמנית. חניך ואח"כ מדריך בתנועת
המושבים. תלמיד המגמה הריאלית בתיכון האזורי בגבעת ברנר. ילד יפה, מוצלח ואהוב. לפני הצבא עוד
מספיק לעשות טיול עם חברים לאיי יוון.
צור מתגייס לקורס טייס. לאחר מספר חודשים מחליט לעזוב ומצטרף לסיירת מגלן. לא עוברים מספר
שבועות והצוות של צור נקרא להיות שותף להקמת יחידה חדשה, סודית, היא סיירת אגוז.
המסלול מפרך. נרכשות יכולות שעד אותה עת לא היו מוכרות בצה"ל, עם דגש על בניית דוקטרינה ייחודית
של הסוואה ושהייה ארוכה בעומק השטח הלבנוני הסבוך. מסתמכים על ניסיונם של מיטב יחידות העילית
מצבאות העולם. עמירם לוין נותן את מלוא התמיכה. נרכש ציוד שכמוהו לא נראה עדיין בצה"ל. הכל נעשה
תחת מעטה כבד של סודיות.
עמוק בתוך המסלול מפקד הצוות נפצע ומושבת לתקופה ארוכה. צור, סמל המחלקה, מקבל את הפיקוד
בפועל על הצוות. עם סיום המסלול, אך טבעי הוא שצור נשלח לקורס קצינים, ביחד עם עוד 5 מחיילי
היחידה. מפקד הסיירת מסמן אותו כבר אז כמיועד לגדולות.
בסיום קורס הקצינים מחכים לששת הקצינים החדשים שני תפקידי מפקד צוות מבצעי וארבעה תפקידי
מטה והדרכה. צור, הצעיר בחבורה, מתלבט אם עדיף תפקיד קצין הדרכה או מפקד של צוות במסלול.
להפתעתו, הוא ממונה למפקד צוות מבצעי, הצוות המקביל לזה ממנו יצא. עם חזרתו ליחידה משתלב
במהרה בפעילות השוטפת של היחידה. חודרים ויוצאים מלבנון, יוצרים מאזן אימה חדש מול החיזבאללה
ומצליחים לשנות את כללי המשחק. פעולתה של אגוז מפיחה תקווה בחיילים המוצבים בלבנון.
מספר חודשים אח"כ, מחליטים ביחידה לאחד בין הצוותים. צור מוצא את עצמו מפקד על חבריו לצוות
משכבר הימים ומוליך אותם לפעולות רבות מעבר לגבול.
כל תקופת הצבא הוריו של צור גרים בחו"ל. אביו, שותף בחברת דשנים, מקים ומנהל מפעל חדש בספרד.
ביתם של הדס וגיא, אחיו הבכור, משמש לו כבית. עם הולדתו של חן, מוצאים אלו את עצמם כמגדלים
במקביל פעוט וחייל בן 20. למרות פער 12 השנים בין גיא וצור קיים דמיון רב בין האחים, באופי ובתחומי
ההתעניינות. משחקים ביחד כדורסל בשבתות בהן צור מגיע הביתה. הדס מצמידה לצור את התואר "הדגם
המשופר".
ראש השנה 1996. צור חוגג את החג עם אחותו, ענבל. ביחד הם מתקשרים לאחל לאימם יום הולדת שמח.
הוריו של צור אמורים לשוב לישראל בעוד כחודשיים. הוא מתוכנן לטוס אליהם לספרד בעוד כחודש, ולטייל
איתם, רגע לפני שחוזרים לארץ.
למחרת החג צור חוזר ליחידה. התקופה מתוחה וריח של מלחמה אפשרית עומד באוויר. אגוז נקראת לעוד
משימה – לנקות קיני מחבלים ברכס הסוג'וד. המחבלים מסתתרים בתוך הסבך, מתחת לסלעים גדולים.
היחידה מתכננת להתגנב ולהפתיעם. מאחורי סלע גדול מתרוממים ארבעת ראשי המפקדים וסוקרים את
הגזרה – מפקד היחידה, המ"פ, צור מפקד הצוות וקצין נוסף. כדור של צלף מפלח את האויר וקורע את
העורק הראשי בצווארו של צור. הוא נופל. רופא היחידה, ערן בר-מאיר, מנסה לבצע פעולות החייאה. ללא
הועיל. צור מת במקום. רימון מושלך על החבורה. זוהר מינץ, מהצוות של צור, נהרג גם הוא. מספר חיילים
נפצעים. ביניהם הרופא. מפקד היחידה, ארז, לוקח איתו עוד שני חיילים. הם מאגפים את המחבלים
והורגים אותם. למרות הכישלון, יקבלו בהמשך ארז והרופא צל"שים על פעולותיהם תחת אש.
היחידה חוזרת לשטח בשליטת ישראל. החיילים המומים. אלו הם החללים הראשונים של אגוז המחודשת.
עד עתה ידעו רק הצלחות. חודשיים אח"כ כבר יהרגו 2 חיילים נוספים, בדרך של הכוח חזרה מפעילות. בכך מצטרפת אגוז לשאר יחידות צה"ל. גם לה כבר יש נפגעים.
3 חיילים דופקים להדס על הדלת. היא, בתחילת ההריון עם עפר, נחה את מנוחת הצהריים. כשלבסוף
פותחת הדלת היא מתעקשת שזאת טעות. הם מתעקשים חזרה. המונית שמחכה בחוץ גורמת לתחילתו
של גל שמועות במושב. חיי המשפחה כבר לא יחזרו להיות כתמול שלשום. צור כבר לא ייסע לספרד. אימו,
ללה, כבר לא תחגוג יותר את ימי ההולדת שלה. ההורים נקראים בבהילות לישראל. ההלוויה נדחית עד
חזרתם ונערכת בערב יום כיפור. מושב קדרון מתמלא באלפי אנשים. כזאת כמות של אבלים עוד לא נראתה
שם. החזן הצבאי מקריא את תפילותיו ובסיום מאחל למשפחה "שנה טובה ושלא תדעו עוד צער".המשפחה
עדיין המומה. ציניקנים גדולים. עונים לו "אנחנו נשתדל...". האימרה מצטרפת לפנתיאון המשפחה.
בשבעה הבית עמוס במבקרים. ביניהם גם ערן, רופא היחידה, שלמרות פציעתו מתעקש להגיע על קביים.
החיים חזקים מהכול. חודשיים אח"כ, נוצר בדרך לא דרך החיבור בינו ובין וענבל, אחותו של צור. שנה אח"כ
הם מתחתנים ונולדים להם 3 ילדים. במשפחה מצהירים שערן הוא חלק מהירושה שצור השאיר להם.
מותו של צור מזעזע את המשפחה. ללה, אם המשפחה, מחליטה לחבור לאורנה שמעוני ולצאת למחאה
ציבורית למען החיילים בלבנון. אסון המסוקים, שקרה מספר חודשים לאחר שצור נהרג, מגדיל את ההד
הציבורי. המשפחה נרתמת לישיבה ממושכת במאהל מול בית הנשיא, למסע אופניים ברחבי ישראל
ולפעולות נוספות, בכדי לעורר את דעת הקהל. המסע מסתיים רק לאחר שאהוד ברק, מועמד לראשות
ממשלה ובן כיתה של ללה מהתיכון, מבטיח להוציא את צה"ל מלבנון אם וכאשר ייבחר, ומקיים זאת שנה
מכניסתו לתפקיד.
גיא והדס מחליטים לבנות את ביתם בסמוך להורים. הקירבה, בעיקר של הנכדים, עוזרת להתמודדות עם
השכול. הדס, שהייתה בהריון עם עפר בזמן שצור נהרג מנסה לשוב ולהרות, ללא הצלחה. המיסטיקנים
מסבירים לה שמותו של צור יצר חסימה אנרגטית. את רם ויובל היא תלד רק לאחר טיפולי הפרייה
ממושכים.
עם השנים, הדס וגיא עוברים לגור בצפון, בבית הלל. לאחר שבחרו להשתקע בישוב הם רוכשים את המשק
של זיו ויעל. אלו מבקשים במיוחד לשמור על שני הארזים הנטועים בחצר. אלו נשתלו לזכרו של חבר לצוות
של זיו, ארז גרשטיין, לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון, שנהרג מפגיעה של מטען צד. צמרמורת עוברת
בגבם. זהו אותו ארז שהיה מפקד חטיבת גולני כשצור נהרג, ושהמשיך לפקוד את בית המשפחה בתקופת
השבעה ואחריה.
השכנים הם משפחת אבישי. עינם היה סמל צוות באגוז בתקופה של צור. טל היא קרובת משפחה של ערן,
הרופא שהתחתן עם ענבל, אחותו של צור. עולם קטן. מאוד.
איפה הם היום?
עודד, חברו של צור מקדרון, רופא משפחה. נתי מהנדס. בועז חקלאי במטולה. שמוליק, מהצוות של צור,
אגרונום באחת מחברות הכימיקלים. אילן עובד בעולם ההשקעות והשתתף בתוכנית מסטר שף. ערן
מהנדס בהייטק וברק בכוחות הביטחון. כולם בעלי משפחות.
הקבר של צור נמצא בקדרון כבר יותר מ- 20 שנה. הוא לא זז לשום מקום.
צור נולד ב – 29/6/1975 ונהרג ב- 19/9/1996. בן 21 היה במותו. הפספוס גדול. היה יכול להיות אחרת.
יהיה זכרו ברוך.
השכול מסתופף בעמקי אוהלנו,
היה בנתיבנו השכול כעמית
נושא בכתפיו את חשכת אבלנו
נר יגון, נר גטון, אש תמיד!
