לזכרו של מישקה בבס

לאבא שלנו,
כבר חודשיים שלמים שאתה לא איתנו והכאב מסרב להרפות. הגעגועים והמחשבות רודפים את מחשבותינו, אתה איתנו בכל צעד ומחשבה...קשה למצוא את המילים שידגישו עד כמה אתה חסר במיוחד בימים אלו של חגים ומשפחתיות. החלל גדול מנשוא.
כשנפטרת, כתבנו כמה מילים אך הדמעות הגדולות חנקו את גרוננו, אף אחד מאיתנו לא היה מספיק חזק כדיי לעמוד שם ולהספיד אותך לכן קראתי אני לפני משפחתי את המילים הפשוטות שכל כך אפיינו אותך
ועכשיו יש לי את הבמה לכתוב לך אבא, בפני האנשים והמושב שכל כך אהבת.

אבאל’ה שלנו,
  שלושה חודשים נלחמת לחזור אלינו, הביתה, למושב.
לא היה דבר חשוב לך יותר.
כמה רצית לחזור הביתה.
היית חזק, אמיץ ולוחם, נתת את כולך. 
למרות הכאב הצלחת לשמור על החיוך וחוש ההומור.
רק לפני יומיים צחקת עם הליצן בחדר הניתוח ואפילו הצחקת אותו עם ריקוד הידיים שלך.

אין דבר שלא רצית בשבילנו. נתת לנו הכל, ללא רצון לתמורה. היית תמיד שם בשבילנו בפשטות שלך, בשקט שלך, בנוכחות שלך.
אתה כבר חסר לנו והבית כבר לא אותו הדבר. 
מי ישיר לנו ברוסית?
מי ימלא את הבית בשמחה ובבדיחות?

אבא,
מתגעגעים ואוהבים אותך
יהי זכרך ברוך

אנו רוצים להודות לכל חברי המושב שעטפו אותנו בחום, אהבה ודאגה בימים קשים אלו.

משפחת בבס