לזכרו של מיכאל אדרי

אבא,
הגעת לארץ בגפך: צעיר, רענן,  מלא און ולבוש בקפידה.
בשנות החמישים עברתם לגור בבית הלל אחרי מגורים בעכו העתיקה.
החיים היום קשים, כך אנו מכנים את התקופה. לא אוכל, לא כבישים, אך צעירים וחזקים הייתם, מוכנים לכבוש את האתגרים שבדרך.
היית רפתן מעולה בקיבוץ עמיעד וכפר בלום - לא הרבה יודעים זאת. הכרת כל פרה: מה שמה, מי העגלה או העגל שלה גם לאחר שנים.
כן, ראש מבריק וחד היה לך על הכתפיים שלימים ליווה אותך גם כשגופך בגד בך.
ידעת מה הם חיים ואכלת אותם במלואם, לפעמים בלי להביט ימינה ושמאלה. כן, כך היית.
בשנים האחרונות התדרדרה בריאותך ונאלצנו להעביר אותך לבית אבות מרוחק, דבר שציער אותנו מאוד. בכל הזדמנות נסענו לבקר אותך. יצאנו יחד למסעדות וטיולים, השתדלנו להנעים את זמנך בבילוי עם הנכדים והנכדות.
לפני למעלה משנה אמא, אשתך היקרה, נפטרה. לכולנו היה קשה עד מאוד וניכר היה בפניך הכאב על אובדן האדם הקרוב ביותר ללבך.
אבא, חודש בלעדיך. זה מוזר והזוי. החור שנוצר עם לכתה של אמא נהיה בור חלול.  מה אומר ומה אוסיף? קשה לעכל כי אדם שאהב את החיים בכל כוחו איננו עוד. 

 יהי זכרך ברוך לעולמי עולמים. 

אוהבים ומתגעגעים: 

אורנה  וזיו                     אילן  וורדה         
שירה ליהיא ועלמה        ניצן, דולב ומור