לזכרה של אמי - לאה אדרי

ל א ה
רעיה ואמא בכל מובן המילה.
נולדה ברומניה בעיר בקאו ב- 1933 בשם לוצי’, אחות רביעית בין שבעה אחים ואחיות.
עלתה לארץ בגיל תשע באונייה, לבדה ללא משפחה. בארץ היתה בקיבוץ של השומר הצעיר, עין שמר
שם התחנכה ומשם התגייסה לצבא והיתה לנהגת משאית, כן, עם רשיון ג’! בזמן הצבא הכירה את אבא מיכאל ובסוף הצבא התחתנו וגרו בעכו בעיר העתיקה, שם נולד אילן הבן (אחי) הבכור.
בשנות החמישים הגיעו לבית הלל, שהיתה ללא כבישים ומלאה בקוצים בכול מקום - גם בתוך הבתים. הייתה להם רפת עד אמצע שנות השישים.
אמא עבדה בגן ילדים בקיבוץ איילת השחר ואחר כך המשיכה מסורת ארוכה של עוזרת גננת לצד בת - שבע, חמדה ותמר בגן אלון של בית הלל. רוב שנות חייה עברו בעבודה עם ילדים שלהם היא דאגה מכל הלב ובמסירות.
כאמא, היתה הדוגמא למסירות וויתור עצמי וללב גדול ואוהב. אכן הייתה גם "פולנייה" והייתה רודפת אחרי: אכלת? תאכלי! תתלבשי! אל תצאי עם ראש רטוב! כן ועוד,  וזה מה שיפה באמא.  תמיד היה אוכל חם וטעים במקרר או על השולחן כשחזרתי מביה"ס.
תמיד רצתה לדעת איפה הילדים שלה והיתה משיגה אותם בלי סלולרי אצל חברים, שכנים, בבנק, בקופ"ח ועוד....
אמא, עברת המון בחייך, לטוב ולרע.  אבל תמיד היית עם הראש למעלה מוכנה למשימה, תמיד היית שם לצידי ונתת את מה שידעת ויכולת.
את הדוגמא שלי לאישה ואמא חזקה פיזית ונפשית ואני מעריכה לתמיד את הערכים והכבוד החשובים שהשרשת בי בצורה כל כך פשוטה וטובה בלהיות בן אדם אמפתי ואכפתי.
תודה שהיית שלי והייתה לי הזכות להכיר לך את משפחתי ובנותיי.
כולנו מאחלים לך שתנוחי בשלווה אמיתית.
עם המון אהבה וכבוד -

אגמון אורנה