לוח מודעות

הגיעו חיסוני שפעת לכולם
בואו להתחסן!!

בואו לעשות ספורט
באווירה קהילתית
שבת 3.12- הליכה 
ספוטיבית במושב.
פרטים אצל ענת 
גולדברג או במדור
תרבות ופנאי> ארועים
במושב> אירועי ספורט

מועדון 60+ חזר לפעילות.
ימי א' בשעה 18:00
בבית העם
פרטים במדור קהילה
וחינוך>מועדון 60+


מועדון הנוער מצטייד 
בריהוט לאווירה ביתית.
תאום של העברת ציוד
עם מאי רכזת הנוער
טל. 050-9836688

גינה קהילתית-
יוזמה לדשה לפעילות
קהילתית.
פרטים במדור תרבות ופנאי>

אירועים במושב.

פרויקט "סירי לידה" 
מפנק את היולדות במושב.
לפרטים והצטרפות
נעמה גלבוע
 052-3975123

אנו נתקלים בזמן
האחרון בבעיות של
לכלוך השחתה
והתנהגות מסוכנת
לאורך חופי החצבני.
הודעה בדבר האכיפה 
בחצבני ולמי אפשר
לפנות במדור
מידע לתושב> חצבני


זימון תורים למרפאה דרך
אתר כללית.
פרטים במדור מידע 
לתושב>בריאות>
זימון תורים למרפאה.
לזמני הפתיחה הכנסו 
למדור מידע לתושב
בריאות.

השרותים הוטרינרים
מודיעים:
מקרה נוסף של תן שתקף
אנשים וכלבים באזורנו.
יש למנוע שוטטות כלבים  

קנסות כבדים למי שלא חיסן
את הכלב/חתול שלו
נגד כלבת.
פרטים במדור מידע
לתושב>מ.א.מבואות
החרמון>שירותים וטרינרים.

כל מי שמבקש להוציא
אישור תושבות
במזכירות- נא להגיע
עם טופס 1312 מלא.
פרטים במדור מידע
לתושב>אישור תושבות.

מועדון הסקווש פעיל 
הכניסה למנויים בלבד!

 פרטים במדור
תרבות ופנאי> חוגים
במושב.

לכל משכירי הדירות
לדיירים החדשים שלכם
חשוב להיות מעודכנים?
שילחו את השם המלא
ומספר הטלפון אל
0542278139 (אורה)
ונוסיף אותם למערכת 
משלוח ההודעות
"מקומי"

תכנית התב"ע החדשה
שהוצגה לפני החברים
נמצאת באתר במדור
מידע לתושב> פיתוח>
תב"ע 2020


ספריית המושב עוברת
ל"שרות עצמי"
ניתן לקחת ולהחזיר
ספרים באופן עצמאי
לקבלת הרשאה נא
להתקשר 054-2278139
רשימת הספרים המעודכנת
נמצאת במדור 
קהילה וחינוך> ספריה.


בעקבות סגירת אתר
תאנים הוצאו הנחיות
חדשות לפינוי פסולת 
גושית ברמסת האשפה
שבכניסה הצפונית למושב.
התושבים מתבקשים 
להשמע להוראות
כדי שלא נצטרך לשלם
הרבה כסף על חריגות
פרטים במדור מוסדות>
הודעות הוועד> פינוי
פסולת גושית.

איסוף קרטונים ממיכל
המחזור ליד מגרש הספורט
יעשה כל יום ד' .
אנא הקפידו להכניס 
קרטונים בלבד (ולא שקיות
ניילון וקלקרים) ולהקפיד
שדלת המתקן תהיה 
סגורה.
במקום מותקנות מצלמות
ועבריינים יענשו!


לכל ממחזרי הבקבוקים:
הגיעו מים עד נפש!
אם אתם זורקים לכלוב
המיחזור בקבוקים מלאים,
אפילו חלקית, בנוזל
אי אפשר לפנות אותם
והבלגן חוגג.
אנא- רוקנו את הבקבוקים
לפני הכנסתם לכלוב.

הנחה של 5% בארנונה
למחזיקי תעודת משרת
מילואים פעיל.
פרטים במחלקת הגביה
מ.א. מבואות החרמון

שימו לב למדור חדש -
עסקים במושב 
(
תחת קהילה וחינוך)
פרסום על עסקים 
ויזמויות
רוצים לפרסם?
שלחו מייל אל
orgilboa@gmail.com

האחריות לנושא 
הוטרינריה באזורנו
עברה למערך שירותי
וטרינריה של אשכול
גליל מזרחי.
ליצירת קשר אנא היכנסו לאתר
האינטרנט בכתובת 
 
Vet.eastgalil.org.il  
או בטלפון מוקד 24/7  8451*​

לתיאומים בנושא פינוי
גזם נא לפנות אל הגנן
נוה מרק בטלפון
050-8295585

לכל מפני הגזם
איסוף הגזם עבר לימי
חמישי בתאריכים הבאים:

3.12 , 17.12

אנא שימו לב שערימת
הגזם לא נמצאת מתחת
לקווי חשמל או טלפון
או במקום שאין גישה
נוחה למנוף.
בנוסף, אין לשים דשא,
קרטונים, שקיות או חלקי
מתכת בערימה.
הודעת המועצה על
מגבלות באיסוף גזם
במדור מוסדות
הודעות הוועד> איסוף גזם

בעקבות מקרים בהם אמבולנס
מד"א שהוזעק לישוב לא
מצא את הבית. אנו מבקשים
מכם:
*
אנא העבירו אלינו שמות  
של משפחות שוכרים, ביחוד 
כאלה עם ילדים למייל
orgilboa@gmail.com
כדי שנוכל לעזור באיתור
אנשים במושב.
*
בעת קריאת חירום רפואית
לאחר שחייגתם 101 למד"א
אנא התקשרו גם לדרור
קורלנדר 052-3385606.
הוא כונן של ארגון
איחוד והצלה ויש סיכוי
סביר שיגיע אליכם לפני
האמבולנס.

*
במקרה של חשש לבטחונכם 
האישי אנו ממליצים לאחר 
הקריאה למשטרה (מוקד 100)
לדווח לרבש"צ דורון חובב
052-3791944.
אנו ממליצים ששני מספרי
הטלפון הנ"ל יהיו ברשימת
אנשי הקשר בטלפונים שלכם.
הג'ימבורי במושב פעיל
ושוקק חיים.
בשלב זה אין שעות 
קבועות.
מי שמעוניין להיכנס
נא לפנות לצוות האחראי.
פרטים במדור
קהילה וחינוך> ג'ימבורי

פחי המיחזור הכתומים
יפונו כל שבועיים בימי שלישי
(בשבועות בהם מפונה הגזם)
אנא המנעו מהשארת 
אשפה ליד הפחים.
להנחיות שימוש בפחים
הכנסו למדור מידע לתושב>
מ.א. מבואות החרמון

בעקבות תופעה של
נסיעה מסוכנת של
אופנועים וטרקטורונים
לאורך החצבאני תוך
סיכון חיי אדם,
אנו מבקשים מכל מי 
שנתקל בתופעהלצלם
את מספר הרישוי של
העבריינים ולדווח
למשטרה או 

לפקח הנחלים:
פרנסיס 0544527582
במידה ואתם מרגישים
מאויימים, יש לפנות
לדורון חובב
052-3791944

הגיעו שוכרים חדשים?
הילדים חזרו הביתה?
אנא העבירו פרטי
התקשרות (טלפון ומייל)
למייל
orgilboa@gmail.com
לצרכי צוות החירום
וכדי שיוכלו לקבל
הודעות מושביות.

התושבים מתבקשים
להקפיד על פינוי 
רהיטים וחפצים גדולים
לאתר המיחזור או לרמסה.
משכירי בתים מתבקשים
לדאוג שהדיירים לא
ישאירו פריטים על המדרכות
וליד פחי האשפה.

לכל המשכירים -
לפני שאתם חותמים על
הסכם שכירות
כדאי לבדוק
קצת רקע על הדיירים
החדשים.
לטובתכם ולטובת השכנים.
פרטים אצל דורון חובב

צרכניית המושב
מרחיבה פעילות
שעות הפתיחה:
כל יום מראשון עד שבת
בין השעות 07:00 - 19:00
בימי רביעי- שוק פירות
וירקות.
בימי חמישי- הזמנות בשר עופות 
ודגים


התושבים  מתבקשים להקפיד
לסגור את שער בית העלמין
כדי למנוע כניסת חיות
הפוגעות במערכות ההשקיה.

רוצים לדווח על מפגע סביבתי?
יש לכם תלונה, שאלה, בקשה?
ב-6911* - אייל יפה
המשרד לאיכות הסביבה
תקבלו מענה אנושי(!) 
לכל נושא רלוונטי
אפשר לפנות גם אל:
מועצה אזורית גליל עליון
משה שליט
טל050-5481178
 

חיפוש באתר

הצטרפות לרשימת תפוצה

טוראי יהודה סנדלר ז"ל

נולד בכ"ד בתשרי תר"ס (17.10.1900) בטבריג שבליטא לחנה ומשה-יעקב.
נפל בכ"ו בטבת תש"א (25.1.1941) בהגנה על אדמות בית הלל 
הותיר אישה ושני בנים

 
"מתוך מדור "מפגשים" - עלון בית הלל 
פגישה עם שמעון סנדלר בנו ועם רות סנדלר, אשת בנו משה.
חודש טבת הוא בעלי משמעות היסטורית בתולדות בית הלל: ב 2.1.1940 (כ"א טבת ת"ש) עלתה קבוצת החלוצים שבחרה בשם הרעיוני "משק משותף" על אדמות לאזאזה והציבה עליהן חומה, מגדל ומספר צריפים – התחלה צנועה לבית הלל של היום. מעט יותר משנה אחר כך, ב 23.1.1941 (כ"ד טבת תש"א) נפל הוגה הישוב, הרוח החיה מאחורי הקבוצה, וממנהיגיה הבולטים- יהודה סנדלר, בעודו מגן על אדמת המושב, סמוך מאוד למקום בו הוא קבור עד עצם היום הזה.
לא רבים מאלו החולפים על פני המצבה בכיכר שבפאתי המושב יודעים כי זהו קברו של מקים בית הלל, ועוד פחות יודעים לספר את סיפורם של החלוצים הראשונים שתקעו כאן יתד בתנאים בלתי אפשריים. למענם וכאות הוקרה לחלוצים ופורצי הדרך הדרמנו עד מושב בני עטרות, שם מתגוררת משפחת סנדלר עד היום, ונפגשנו עם שמעון סנדלר, בנו של יהודה ( בנו הבכור משה נפטר לפני למעלה מעשרים שנה) , רותי- כלתו שהיתה גם הגננת של ילדי בית הלל בין השנים 1944-1948 ,ושמוליק- הנכד. שלושתם ניזכרו, סיפרו, הציגו גזרי עיתונים מצהיבים ומכתבים מאז, והחיו למעננו את התקופה, המקום והאדם- יהודה סנדלר.
קורותיו של יהודה סנדלר שזורות בהיסטוריה של ההתישבות בארץ החל משנות העשרים. הוא נולד ב 1900  בליטא ועלה לארץ בשנת 1920. היה ממקימי תל יוסף, חבר בגדוד העבודה המיתולוגי שנאלץ לוותר (באופן זמני)  על חלומו להיות חלוץ בארץ עקב מחלת הקדחת. יחד עם אשתו אלה (לבית פוגלמן)  ושני בניו הצעירים משה ושמעון נדד ברחבי הארץ, היה ממגיני חולדה במאורעות תרפ"ט, ובסופו של דבר הפך לעגלון ופועל בנין ברחובות. פעילותו הציבורית הביאה אותו לתפקיד מזכיר התאגדות הנגרים ברחובות , ולאחר שהמשפחה עברה לנחלת יהודה, היה למזכיר פועלי הבניין בראשון לציון. בתקופה הזו חזרה לבעור בו השאיפה  לצאת ולישב את הארץ, להיות חלוץ המעבד את אדמתו ומגן עליה. הוא גייס לצידו בני מושבות מהדרום, ויחד פנו למרכז החקלאי של תנועת המושבים בבקשה למצוא משבצת קרקע לקבוצה החדשה, ששמה "משק משותף", העיד כי אין היא קיבוץ ואף לא מושב אלא התארגנות הדומה למושב השיתופי של היום. יהודה סנדלר לחץ לקבל עבור הקבוצה שטח באדמות עמק החולה (שבו קמו באותה עת מצודות אוסישקין- דן, דפנה נחלים ושאר ישוב) אולם הדבר לא היה קל. מאבק קשה ניטש בין תנועות ההתישבות השונות על כל פיסת קרקע, והקבוצה נדחתה בלך ושוב. בסופו של דבר נשלחו חברי הקבוצה כפלוגת עבודה לנמל חיפה, עברו הכשרה לעבודה חקלאית במחנה בנימין שליד כפר אתא,   וב 2.5.39 , יום לאחר שצעדו במצעד אחד במאי בחיפה,  הגיעו להכשרה סופית בקיבוצים דן ודפנה.  לאחר שבעה חודשים של המתנה, הפעלת לחצים ועורמה התבשרה הקבוצה סוף סוף כי נמצאה לה חלקת אדמה: 800 דונם של רצועת קרקע צרה ומאורכת שנרכשו מהישוב לאזאזה בסמוך לנחל החצבאני. משה סנדלר (ז"ל) כותב בזיכרונותיו על קבלת הבשורה :" כשעמדנו לעלות לישוב תאר אבא בהתלהבותו את המקום כ"גן עדן של ממש"- אדמה פוריה ובעיקר המים: מים חיים זורמים בכל מקום ואנו נצטרך רק להטותם לכוון הרצוי לנו והאדמה תתן לנו יבולה בשפע. נוכל להפריח את המקום ולחיות בכבוד! ואכן, כשהגענו למקום קידמה אותנו בברכה המיית מי החצבאני הגובל באדמותינו, ושפעת מימיו ומי התעלות הזורמים בראש כל חוצות הרהיב את עינינו. אני ואחי הקטן פשטנו את בגדינו לפני שההורים הספיקו לפצות פה, ושכשכנו בהנאה במים הקרים" .
בשלב ראשון הקימו המתישבים (90 במספר ע"פ דווח מעיתון דבר של אותה התקופה) ישוב חומה ומגדל קטן בסמוך לחצבאני (נמצא בחלקה החקלאית של משקי גולדברג ורוזנפלד של היום) . 20 משפחות  ועוד מספר רווקים הצטופפו במספר צריפים בתנאים קשים. בתחילת 1941 נחתה על הישוב מכה קשה כאשר יהודה שיצא לסלק רועים ערביים משדות המושב, הוכה על ידי אחד מהם במכת נבוט ומת. הלוויתו מתוארת בעיתוני התקופה ושמואל דיין  מנהלל (כן, אבא של משה) ספד לו באומרו "לא ידענו היכן לקבור את המת, אולם דבר אחד ידענו: כי יהודה צריך להיקבר באדמתו". יהודה סנדלר נטמן בשדות המושב, סמוך לדרך העוברת צפונה ולמקום בו מצא את מותו.
מיד לאחר הרצח עזבה האלמנה את הישוב עם שני בניה. היא עברה לגור ברחובות בקרבת אחיו של יהודה, אולם לאחר כמה חודשים שבה המשפחה למקום. שאלתי את שמעון כיצד זה חוזרת אלמנה  מטופלת בשני בנים אל ישוב נידח ותנאי חיים קשים והוא הביט בי בפליאה ואמר:" בשביל המשפחה שלי בית הלל לא היה מקום לגור בו. זה היה חלום, משאת נפש, מטרת חייו של אבי שמסר עליה את נפשו. הרגשנו כולנו כי עלינו להמשיך ולממש את חזונו של אבא."
המקום אליו חזרה המשפחה לא היה הישוב אותו עזבה. המסגרת הארגונית של "משק שיתופי" התפרקה, והישוב הפך למושב עובדים. כל משפחה קבלה חלקת קרקע, דבר שגרם לפרישת המושב  מדרום לצפון לאורך כקילומטר. 20 בתי בזלת קטנים ניבנו עבור המתישבים, ומאוחר יותר שונה גם שם המקום ל"בית הלל" על שמו של הרופא ד"ר הלל יפה, מחלוצי הלוחמים בקדחת.
חזונו של יהודה על "גן עדן של ממש" לא מיהר להתממש. בפועל, מספר שמעון, חווינו קשיים רבים ובהם גם מחסור במים בשל הצורך לשאוב את המים מהתעלות בדליים ולסנן אותם מהבוץ בימי החורף. את בעלי החיים הובלנו לתעלות כדי להשקותם ולשדות חפרנו תעלות השקיה.  המתישבים התפרנסו מחקלאות: גידול בוטנים, רפת ולול קטנים. את הלחם אפו בטבון בחצר ומצרכים חיוניים כמו קמח ושמן היו מגיעים פעם בחודש  בכמות מצומצמת. במכתב שכתב יהודה אל אחיו סמוך למותו הוא שואל האם לא יהיה זה בגדר חוצפה לבקש ממנו מעט שמן וקמח עבור המשפחה. בשנת 1944 הוקם במקום גן ילדים ורותי, שסיימה קורס גננות נשלחה להיות הגננת. מאוחר יותר היא נישאה למשה- בנו של יהודה סנדלר. הבנים הגדולים יותר נשלחו ללמוד במטולה או למדו בשעורים פרטיים.
למרות התקרית החמורה בה נרצח יהודה מספרים בני המשפחה על יחסים תקינים, בדרך כלל, עם השכנים הערבים. חמישה כפרים ערביים היו מסביב למושב ולעיתים קרובות באו השיחיים לדון בבעיות ולבקר אצל שכניהם היהודים. בזמן מלחמת העולם השנייה, בעת שצבאות גרמניה התקרבו לארץ , ולבנון וסוריה היו בשליטת  ממשלת הכיבוש הצרפתי, הוחלט לראשונה לפנות את  הנשים והילדים מהישוב. במשך כמה חודשים ישבו בכפר יחזקאל ולאחר הסרת האיום חזרו למושב.
ב 1947, מיד לאחר אישור תכנית החלוקה באו"ם, גברה מאוד המתיחות באזור ורבו ההתנכלויות לנוסעים בדרכים. הסכנה גברה עוד יותר עם הקמת המדינה ופלישת הצבא הסורי אל אצבע הגליל. הוחלט על פינוי הנשים והילדים מהאזור, ובתוכם גם תושבי בית הלל שפונו לבלפוריה. לאחר המלחמה חזרו התושבים למקום אולם דווקא עם קום המדינה התגברו הקשיים ולאחר מספר חודשים התפרק הישוב ותושביו פנו והתפזרו להם ברחבי הארץ.  הזוג הצעיר משה ורות סנדלר עברו לגור במושב בני עטרות  ובעקבותיהם יתר המשפחה.
יהודה סנדלר לא זכה לראות את התגשמות חלומו, את "גן העדן" הטובל בירק ובמים, אבל עבור משפחתו זה עדיין התגשמות החזון, וחזרה אל מחוזות ילדות.
איפה ישנם עוד אנשים/ נתן יונתן

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות 

למרגלות ההר נולד ליד הנחל
בחורף שר בין ערבות בוכיות
בקיץ בין אורות בצעי המים
לחמו שלח על פני הנחל לדגה
מקני הסוף בנה לו עפיפון 

וכשהיה איש מגבעולי הערבות הבוכיות בנה סוכה
מאבן המבצר האפורה בנה לו בית
על מי הנחל תחנה הקים זרע שדות
שילח הונו על פני הים באניות סוחר
אך יש אשר היה כערבות הבוכיות יניח למלאכתו
ויהיה פתאום לאיש אחר. 

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות

למרגלות ההר נולד ליד הנחל 
פזור נפש ליד ההר או בבכאים
ובנפלו בבוקר לא עבוט אחד על אדמתו 
עיכלו לו אחוזת עולם ליד אמות המים השקטות 

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות
וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא 
אשר היה כערבות הבוכיות".