לזכרה של ביאנקה קניגשטיין

סבתא ביאנקה לבית בלנקשטיין
נולדה בוינה במרץ 1921.
ימי ילדותה עברו עליה בבירה
האוסטרית העליזה, עד שקדרו
שמי אירופה והכיבוש הנאצי החל
מאיים. ב- 1938, לאחר האנשלוס,
ולאחר שלימודיה התיכוניים הופסקו
השלטון החדש,  הצטרפה לגרעין
של צעירים שקיבלו אישורי עבודה באנגליה. כאן גם פגשה את בעלה לעתיד, סבא פולדי קניגשטיין, ויחדיו הפליגו לאנגליה לפני פרוץ המלחמה. בשנות המלחמה עסקו שניהם בחקלאות בכל רחבי האי הבריטי, שסבל ממחסור בידיים עובדות בגלל גיוס החיילים. בויילס התחתנו השניים באישורו המיוחד של מלך אנגליה כי סבתא הייתה עדיין קטינה, וקשר עם הוריה לא היה.
עם תום המלחמה, עלו השניים ארצה ופגשו לאחר שנים את הוריה שעלו עוד בטרם פרצה המלחמה. בארץ התקבלו ראשית לקבוצת מעין צבי,  שם גם נולד בנם יחידם אבא דני. הנסיון הקיבוצי לא האריך ימים, ולאחר זמן  קצר הגיעו לתל אביב. הימים ימי צנע בכלכלה הישראלית, והמשפחה הצעירה נאלצה להשקיע מאמצים רבים על מנת לאפשר אורח חיים מכובד. יחד עם זאת, קיננה בסבתא כל העת התשוקה ללמוד וללמד. כך, לאחר שנים מספר והכשרות שונות בחו"ל, התחילה את עבודתה כמורה לאנגלית בבתי ספר שונים בתל אביב. יחד עם המורה בלבן והמנהל פיסקו, הקימה את תיכון עירוני ט', שלימים הפך אחד מבתי הספר היוקרתיים בעיר.
כמורה וכמחנכת התגלתה במלוא גדולתה וזכתה להערכה ולהערצה של דורות רבים של תלמידים. את תפקידה זה לא זנחה עד ימיה האחרונים, כשתלמידיה כללו תלמידים פרטיים רבים, נכדיה, כמובן, ולימים גם את ותיקי הגליל העליון.
תהליך ההתבגרות של בנה היה כרוך בקשיי התאמה בין העולה הייקית והצבר הישראלי. יחד עם זאת, למרות היותו בן יחיד, לא מנעה ממנו להתגייס ולשרת שירות צבאי הכרוך בסיכונים.
במהלך ארבעים השנים האחרונות לקחה על עצמה את תפקיד הסבתא - אוהבת ומפנקת, אך העמידה את נכדיה בפני דרישות שסברה שהן חלק בלתי נפרד מהחוויה. כך, למשל, הרבתה לקחתם לטיולים באירופה ובארצות הברית, טיולים שאופיינו במינון מדוייק של הנאות וכיופים אך גם כתיבת יומן, תרגול האנגלית וארועי תרבות. לימים, כאשר קשתה עליה הנסיעה לבד, לא ויתרה, ויחד עם שאולי, חבר המשפחה, המשיכה את מסורת הטיולים.
את דירתם הקטנה ביד אליהו עזבו בגיל פנסיה בשנת 1992 לטובת בית חדש שבנו בחצר הבית במושב. כאן פיקדה באדיקות על מלאכת התיפעול והגינון, ובמקביל המשיכה ללמד, לא להחמיץ הזדמנויות לספוג קצת תרבות, ולקשור קשרי חברות חדשים.
שנותיה האחרונות, לאחר פטירתו של פולדי אותו העריצה, בעיקר על יכולותיו האינטלקטואליות, היו כרוכות באובדן איטי של יכולת התיפקוד העצמאי, מה שגרם לה עוגמת נפש רבה. שנות סבל אלה באו לכדי סיום ביום רביעי, החמישה עשר בינואר, 2014.