לוח מודעות




זימון תורים למרפאה דרך
אתר כללית.
פרטים במדור מידע 
לתושב>בריאות>
זימון תורים למרפאה.
שימו לב! החל מ 1.2
יחולו שינויים בשעות
פעילות המרפאה.
לזמני הפתיחה הכנסו 
למדור מידע לתושב
בריאות.

השרותים הוטרינרים
מודיעים:
החל מינואר קנסות
כבדים למי שלא חיסן
את הכלב/חתול שלו
נגד כלבת.
פרטים במדור מידע
לתושב>מ.א.מבואות
החרמון>שירותים וטרינרים.

כל מי שמבקש להוציא
אישור תושבות
במזכירות- נא להגיע
עם טופס 1312 מלא.
פרטים במדור מידע
לתושב>אישור תושבות.

הג'ימבורי מתחדש 
לקראת החורף וזקוק
לציוד. פרטים במדור
קהילה וחינוך
> ג'ימבורי.

מועדון הסקווש מחדש
מנויים לקראת השנה
החדשה. פרטים במדור
תרבות ופנאי> חוגים
במושב.

חוג הפילטיס לבני
60+ בהדרכת ג'ני
עבר לסטודיו החדש
במשק 39 (בנש)
כל יום רביעי
08:30-09:30
ללא עלות.

לכל משכירי הדירות
לדיירים החדשים שלכם
חשוב להיות מעודכנים?
שילחו את השם המלא
ומספר הטלפון אל
0542278139 (אורה)
ונוסיף אותם למערכת 
משלוח ההודעות
"מקומי"

ספריית המושב עוברת
ל"שרות עצמי"
ניתן לקחת ולהחזיר
ספרים באופן עצמאי
לקבלת הרשאה נא
להתקשר 054-2278139
בימי רביעי ושישי 
הספרייה פתוחה כרגיל
בין 16:00-18:00

לאחרונה התגלה עוד
מקרה של כלב נגוע
בכלבת באזורנו.
זה הזמן להזכיר כי
חל איסור שיטוט כלבים
במרחב הציבורי (שזה כל
מקום מחוץ לחצר הבית)
ללא הבעלים ושהכלבים 
צריכים להיות קשורים.
המועצה מפעילה אכיפה 
של תקנות שוטטות כלבים.
הקנס- 500 ש"ח.
על בעלי חיים חשודים
יש לדווח לדורון בטלפון
0523791944

בעקבות סגירת אתר
תאנים הוצאו הנחיות
חדשות לפינוי פסולת 
גושית ברמסת האשפה
שבכניסה הצפונית למושב.
התושבים מתבקשים 
להשמע להוראות
כדי שלא נצטרך לשלם
הרבה כסף על חריגות
פרטים במדור מוסדות>
הודעות הוועד> פינוי
פסולת גושית.

איסוף קרטונים ממיכל
המחזור ליד מגרש הספורט
יעשה כל יום ד' .
אנא הקפידו להכניס 
קרטונים בלבד (ולא שקיות
ניילון וקלקרים) ולהקפיד
שדלת המתקן תהיה 
סגורה.

לכל ממחזרי הבקבוקים:
הגיעו מים עד נפש!
אם אתם זורקים לכלוב
המיחזור בקבוקים מלאים,
אפילו חלקית, בנוזל
אי אפשר לפנות אותם
והבלגן חוגג.
אנא- רוקנו את הבקבוקים
לפני הכנסתם לכלוב.

חוג פטאנק מתכנס 
בהתאם למזג האוויר.
רוצים לקבל הודעה במקומי?
התקשרו לאורה בטלפון
0542278139

הנחה של 5% בארנונה
למחזיקי תעודת משרת
מילואים פעיל.
פרטים במחלקת הגביה
מ.א. מבואות החרמון

שימו לב למדור חדש -
עסקים במושב 
(
תחת קהילה וחינוך)
פרסום על עסקים 
ויזמויות
רוצים לפרסם?
שלחו מייל אל
orgilboa@gmail.com

האחריות לנושא 
הוטרינריה באזורנו
עברה למערך שירותי
וטרינריה של אשכול
גליל מזרחי.
ליצירת קשר אנא היכנסו לאתר
האינטרנט בכתובת 
 
Vet.eastgalil.org.il  
או בטלפון מוקד 24/7  8451*​

לתיאומים בנושא פינוי
גזם נא לפנות אל החצרן
שי וייס  בטלפון
050-5299127

לכל מפני הגזם
אנא שימו לב שערימת
הגזם לא נמצאת מתחת
לקווי חשמל או טלפון
או במקום שאין גישה
נוחה למנוף.
בנוסף, אין לשים דשא,
קרטונים, שקיות או חלקי
מתכת בערימה.
הודעת המועצה על
מגבלות באיסוף גזם
במדור מוסדות
הודעות הוועד> איסוף גזם
בעקבות מקרים בהם אמבולנס
מד"א שהוזעק לישוב לא
מצא את הבית. אנו מבקשים
מכם:
*
אנא העבירו אלינו שמות  
של משפחות שוכרים, ביחוד 
כאלה עם ילדים למייל
orgilboa@gmail.com
כדי שנוכל לעזור באיתור
אנשים במושב.
*
בעת קריאת חירום רפואית
לאחר שחייגתם 101 למד"א
אנא התקשרו גם לדרור
קורלנדר 052-3385606.
הוא כונן של ארגון
איחוד והצלה ויש סיכוי
סביר שיגיע אליכם לפני
האמבולנס.

*
במקרה של חשש לבטחונכם 
האישי אנו ממליצים לאחר 
הקריאה למשטרה (מוקד 100)
לדווח לרבש"צ דורון חובב
052-3791944.
אנו ממליצים ששני מספרי
הטלפון הנ"ל יהיו ברשימת
אנשי הקשר בטלפונים שלכם.
הג'ימבורי במושב פעיל
ושוקק חיים.
בשלב זה אין שעות 
קבועות.
מי שמעוניין להיכנס
נא לפנות לצוות האחראי.
פרטים במדור
קהילה וחינוך> ג'ימבורי

לצורך הנפקת אישור תושב
הנכם מתבקשים להדפיס
את טופס 1312 של 
רשות המיסים  ולהביא אותו
מלא למזכירות.
פרטים והורדה במדור
מידע לתושב

פינוי קרטונים:
החל מ 4.3כל יום רביעי
(פעם בשבוע
פינוי נייר - יום ג' 31.3

פינוי הגזם:
בימי רביעי אחת לשבועיים.
התאריכים הבאים:
 , 25.3
אנו חוזרים ומבקשים
אנא הוציאו גזם רק סמוך 
למועד הפינוי, ואל תחסמו
מדרכות.
כמו כן יש להוציא גזם
ביתי בלבד ולא גזם מטעים.
לתאומים בנושא הפינוי
יש לפנות למזכירות.

פחי המיחזור הכתומים
יפונו כל שבועיים בימי שלישי
(בשבועות בהם מפונה הגזם)
אנא המנעו מהשארת 
אשפה ליד הפחים.
להנחיות שימוש בפחים
הכנסו למדור מידע לתושב>
מ.א. מבואות החרמון

בעקבות תופעה של
נסיעה מסוכנת של
אופנועים וטרקטורונים
לאורך החצבאני תוך
סיכון חיי אדם,
אנו מבקשים מכל מי 
שנתקל בתופעהלצלם
את מספר הרישוי של
העבריינים ולדווח
לפקחי הנחלים:
עופר סיוון 050-7675153
גבי 050-7574451
במידה ואתם מרגישים
מאויימים, יש לפנות
לדורון חובב
052-3791944

הגיעו שוכרים חדשים?
הילדים חזרו הביתה?
אנא העבירו פרטי
התקשרות (טלפון ומייל)
למייל
orgilboa@gmail.com
לצרכי צוות החירום
וכדי שיוכלו לקבל
הודעות מושביות.

התושבים מתבקשים
להקפיד על פינוי קרטונים,
רהיטים וחפצים גדולים
לאתר המיחזור או לרמסה.
משכירי בתים מתבקשים
לדאוג שהדיירים לא
ישאירו פריטים על המדרכות
וליד פחי האשפה.

לכל המשכירים -
לפני שאתם חותמים על
הסכם שכירות
כדאי לבדוק
קצת רקע על הדיירים
החדשים.
לטובתכם ולטובת השכנים.
פרטים אצל דורון חובב

צרכניית המושב
מרחיבה פעילות
שעות הפתיחה:
כל יום מראשון עד שבת
בין השעות 07:00 - 19:00
בימי רביעי- שוק פירות
וירקות.
התושבים  מתבקשים להקפיד
לסגור את שער בית העלמין
כדי למנוע כניסת חיות
הפוגעות במערכות ההשקיה.

רוצים לדווח על מפגע סביבתי?
יש לכם תלונה, שאלה, בקשה?
ב-6911* - אייל יפה
המשרד לאיכות הסביבה
תקבלו מענה אנושי(!) 
לכל נושא רלוונטי
אפשר לפנות גם אל:
מועצה אזורית גליל עליון
משה שליט
טל050-5481178
 

 

חיפוש באתר

הצטרפות לרשימת תפוצה

רועי אלירז ז"ל

נולד בי"ז באב תשמ"א 17.8.81
נרצח בפיגוע אוטובוס קו 14 סמוך למרכז כלל בירושלים ביום י"א בסיוון תשס"ג 11.6.2003

רועי הוא בנה של בת  דודתה של אורנה אגמון
רועי חיים אלירז בנה הבכור של בת דודתי אירית ובעלה מאיר, אח לגיא, מיכל ודנה ולאורי ולירז שנולדו לאחר מותו. נרצח בפיגוע באוטובוס קו 14 א סמוך למרכז כלל בירושלים ב- יא' בסיון תשס"ג, 11.6.2003 בדרכו לעבודה כמאבטח. בגיל 21 שנים ועשרה חודשים נקטעו חייו.

יום יום אני חוזר / נתן יונתן

ילד יפה שלי
אני שב ומת עליך יום יום.
אם ים השכחה יציף את רואותי,
את עולמי, אני חוזר ומת עליך,
יפהפה שלי ונחמת חיי היחידה.

סליל הקלטת של צחוקיך
ברכה צלולת האור של דמעותיך
אושת האשר של נשימותיך.
גם כי אלך בגיא צלמות
לא אירע רע, רק אתגעגע
כי אתה עמדי יומם ולילה
קיץ וחרף אביב וסתו
אני ואתה
שבטך ומשענתך המה ינחמוני.

שאתמכר לאינאונים
ללענת החרטה?
לשאלות ה"אם" וה"אולי"
שלפעמים אוכלות לי
את הלב.
או שאלך אתך, בעקבותיך,
בכל עפר שחוננו רגליך,
שהחלום של יפיך סוכך עלי
יום יום אני חוזר ומת עליך.

רועי לא אחסר (פורסם ב"קול ירושלים" בשנת 2015 )
               
רועי אלירז עלה לאוטובוס בדרך לעבודה החדשה. באזור בניין כלל פוצץ את עצמו מחבל מתאבד וגרם למותם של 16 נוסעי קו 14. ביניהם רועי - הבן הבכור של אירית ומאיר אלירז. מאז ובמשך 12 שנים, מקפידה אימו לצאת למרפסת, להביט לכיוון חלקת הקבר שלו בגבעת שאול ולברך אותו בבוקר טוב. הוא אומנם לא עונה, אבל אחרי שתקראו את הכתבה הבאה, גם אתם תהיו בטוחים שהוא שומע אותה.
כל בוקר, מאז אותו ערב שחור לפני 12 שנים, מתעוררת אירית אלירז (55) ויוצאת אל מרפסת ביתה שבמבשרת הישנה. רגע לפני שהיא פונה לשגרת היום והטיפול בילדיה הקטנים, היא מתנתקת מהעולם, משקיפה להר המנוחות ובמשך כמה דקות מברכת את בנה הבכור בברכת בוקר טוב. 
רועי אלירז לא עונה. אפילו לא בברכת בוקר טוב. אבל זה ממש לא משנה. 12 שנים שלא בישלה או כיבסה עבורו. 12 שנים שלא חיבקה או נישקה אותו. 12 שנים שלא שמעה ממנו מילה אחת. למעשה 12 שנים זה הקשר היחיד שלהם. הבן שהיה גר מול הר המנוחות, גר היום מול הבית. חלקת הקבר שלו ניצבת בקו ישיר מול מרפסת ביתו. וכך, בכל יום מאז נטמן באדמת ירושלים, צופה בו אימו ומשוחחת איתו ואליו.
"יגידו שאני משוגעת, שיצאתי מדעתי, שאני לא נורמלית, אבל לא זה המצב", היא מספרת לנו ערב יום הזיכרון עם דמעות בעיניים, "אני פשוט אם ששכלה את בנה ומנסה כבר 12 שנים להמשיך לחיות את החיים החדשים שנכפו עליה, בדרך שונה, דרך שלא תפיל אותי שאולה. אני ממשיכה לקחת איתי את רועי לכל מקום. כך גם בעלי, ילדיי ושאר בני המשפחה. אנחנו שוזרים את רועי בכל שגרת חיינו, בדרך כזאת או אחרת ומקפידים לחיות כפי שהוא רצה שיהיה, כפי שהוא חי את חייו – בשמחה".
את מצליחה לחיות ולתפקד ככה?
"אומנם כשרועי נהרג ונקבר, חלק גדול ממני, ממי שהייתי עד לאותו היום, מת ונקבר עימו. אבל ברגע שהבנתי שמשפחתי כולה תלויה בי, שאני היא חוט השדרה שלהם, נעמדתי על הרגליים ועל אף הקושי פתחתי איתם במסע אל עבר החיים החדשים שלנו". 
היום חל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונרצחי פעולות האיבה, אך עבור משפחת אלירז ושאר המשפחות השכולות הרבות כל כך בארצנו הקטנה, מדובר למעשה בעוד יום שגרתי מלא בגעגועים וכאב. "בשבילנו כל יום הוא יום זיכרון", מדגיש גיא, אחיו של רועי ז"ל.
בשעת בין ערביים של יום רביעי, י"א בסיוון תשס"ג, 11/6/2003, עשה אלירז את דרכו לשכונת תלפיות בירושלים. יום קודם לכן, הוא החל לעבוד ב'מפגש השייח' כמאבטח. רק שלושה חודשים קודם לכן השתחרר מהצבא וזו הייתה העבודה שלו. עבודה מועדפת. כשהוא חמוש באקדח הוא עלה על אוטובוס קו 14 א' של אגד. מספר דקות לאחר מכן, אירע הנורא מכל. מחבל מתאבד, שעלה לאוטובוס שהוא לבוש כיהודי חרדי, פוצץ עצמו בסמוך לכיכר הדווידקה. ההרס והקטל, היו עצומים.
16 מנוסעי האוטובוס נרצחו. ביניהם בחור בן 21 ועשרה חודשים, צעיר וחסון העונה לשם רועי אלירז. "לעולם לא נשכח את אותן השעות", נזכרים מאיר ואירית, הוריו של רועי, "ידענו שהוא נוסע לעבודה בתחבורה ציבורית, כי סבא שלו התעקש להסיע אותו, אבל רועי סירב בטענה שזה סתם יטרטר אותו". 
ברגע בו החלו להגיע הדיווחים כי מדובר באוטובוס שעשה דרכו לכיוון שכונת תלפיות, הבטן של השניים התהפכה. השידורים המיוחדים בטלוויזיה כבר גרמו לאינטואיציה ההורית לפעול. הם החלו לחייג לטלפון הסלולארי של בנם, אבל הוא לא ענה. "בהיסטריית אימים, עלינו על האוטו ונסענו לכיוון מרכז העיר", משחזרת אירית, "בסמוך לרחוב אגריפס, מאיר לא מצא חניה ואני ברחתי מהאוטו. כשהגעתי למרכז כלל, נתקלתי בחומה אנושית של שוטרים שלא הרשו לי להמשיך הלאה. כמו לביאה, בשאגות וצרחות, הסברתי להם שהם חייבים לתת לי לעבור, כי אני בטוחה שהבן שלי נפגע".
"מדברי השוטרים, הבנו שעלינו לרוץ לכל בתי החולים בעיר, לנסות ולאתר את רועי", ממשיך האב, "קיווינו שהוא פצוע. התחלנו לרוץ ברגל לביקור חולים, אבל לא היה שם פצוע שענה לתיאור שלו. נסענו להר הצופים, אבל גם שם התבשרנו באותה בשורה שקרבה אותנו צעד נוסף לידיעה המרה. עברנו עוד בית חולים ועוד אחד ולבסוף, התבקשנו להגיע אל מגרש הרוסים".
מאיר ואירית נאלצו לנסוע למכון הפתולוגי באבו כביר, שם התבצע הליך זיהוי הגופות של הנרצחים. "פתאום הכל הופך להיות חתום וסופי", ממשיכה אירית, "הצוותים הפתולוגים ביקשו לראות תמונה של רועי. במקביל, הם העלו את התיק שלו למטה הארצי בכדי לבצע התאמה של טביעות אצבע. ואז, אחרי זמן שחלף כמו נצח, הודיעו לנו שהזיהוי וודאי. בננו, בכורנו, נרצח". 
למחרת, הובא רועי למנוחת עולמים בבית העלמין גבעת שאול שבהר המנוחות. ממש בקו ישיר מול הבית שלו. הוא הותיר אחריו זוג הורים, אח, אחיות תאומות (דנה ומיכל) ואת בת זוגו, ורד. 
באותה שעה בה נגדעו חייו של אחיו הבכור, שהה גיא אלירז, אז תלמיד כיתה י"ב, בצפון הארץ. יחד עם חבריו לשכבה, הם חגגו את סיום הלימודים, טיילו ונהנו. בסיומו של היום השני לטיול, בדרך לבית המלון בו התארחו, גיא נרדם. לכאורה דבר נורמאלי. אלא שלימים סיפר גיא כי עד אותו יום, הוא מעולם לא נרדם בשעת נסיעה. את שחלם באותן הדקות, אי אפשר להגדיר במילים.
"חלמתי שרועי בא אלי, שהוא לבוש בלבן וזוהר ומבקש ממני למסור להורים, לאחיות שלנו, לסבא ולסבתא ולכולם כל מיני מסרים", הוא מתאר לנו בצמרמורת, "הוא סיפר לי היכן אני יכול למצוא חפצים שהוא השאיר, כמו שרשרת בכיס חולצה, אותה נהג לענוד, אבל משום מה באותו היום השאיר בבית. ואז, רועי אמר לי:  'אני מצטער, אני חייב ללכת, אבל אני מבטיח שאחזור לבקר אותך ביום שישי'. התעוררתי מבוהל מאוד. החברים שהיו ליידי סיפרו לי שמלמלתי את שמו של אחי ושנגמרו לי החיים. שיתפתי אותם בחלום ואמרתי שאני חייב לבדוק מה קורה איתו. כמה רגעים לאחר מכן, שידור הרדיו באוטובוס נקטע ודיווחו על הפיגוע. פניתי לצוות, הודעתי להם שאני חייב לעזוב באותו הרגע ולהגיע לירושלים, כי אני מרגיש שקרה משהו רע לאחי. עליתי על מונית, חבריי הצטרפו אליי ונסענו". 
כיומיים לאחר מכן, במהלך השבעה ורגע לפני הקידוש הראשון ללא רועי ז"ל, נכנס לבית משפחת אלירז, פרפר גדול. הוא התעופף ברחבי הבית והתיישב ישר על כתפו של גיא. על אף תזוזותיו של האח השכול, הפרפר לא מש ממקומו. לאחר דקות ארוכות, הוא התעופף וישב על כתפיהם של כולם. לבסוף הוא עף ונחת על הכרית של אירית בחדר השינה של ההורים. במהלך כל ימי השבעה, נותר הפרפר בבית המשפחה. ביום השלושים למותו, בעת גילוי המצבה על קברו של רועי, התגלה תבליט של פרפר על האבן, סמל שהנציח את האירוע יוצא הדופן מאותו ליל שישי. מאז, מוטיב הפרפר, מלווה את מפעל הנצחתו של רועי. 
כשנה לאחר הפיגוע הקטלני, בחרו בני משפחת אלירז, להנציח את בנם בין היתר באמצעות בניית גן משחקים בסמוך לביתם. בגן, שנקרא, 'גן רועי', נבנתה מגלשה ייחודית ומרהיבה ביופייה בצורת פרפר. מי שנכח בטקס הסרת הלוט של הגן, סיפר כי בסופו, כאשר הפריחו הילדים בלונים השמיימה, נוצרה מהם צורת פרפר והם התעופפו, לכיוונו של רועי, לעבר הר המנוחות. 
במרוצת תריסר השנים שחלפו מאז נהרג, זכרו של רועי הונצח בדרכים שונות. בשל חיבתו המיוחדת לכושר ולהרמת משקולות, שיפצו בני המשפחה את חדר הכושר בבית הספר התיכון 'הראל', בו למד. לימים, הם כתבו והכניסו ספר תורה לעילוי נשמתו בבית הכנסת 'קול אליהו' שברחוב שמעון סוויסה והקימו פינת הנצחה בגן החיות התנ"כי בבירה. בנוסף, הם הוציאו אל האור את ספר חייו וערכו סרט הנצחה העונה לשם, 'אני הפרפר'.
אך מפעל ההנצחה, או ליתר דיוק המשכיות החיים, החשוב והמשמעותי ביותר הם התאומים, אורי ולירז. אחיו הקטנים של רועי, אלה שמעולם לא זכה להכיר, אלה שנולדו ארבע שנים לאחר שנרצח.
כבר בליל הפיגוע, בדרך הבלתי נגמרת מאבו כביר חזרה למבשרת ציון, גמלה בליבם של מאיר ואירית אלירז ההחלטה להביא חיים חדשים לעולם. "ידעתי שאנחנו כבר מבוגרים יחסית לעשות זאת בדרך קלה וטבעית, אך גם ידעתי שעל מנת שאוכל להמשיך הלאה, עליי לגדל בתוכי חיים חדשים", מתארת אירית את אותה התקופה, "לפני מותו, רועי אף פנה אלי יום אחד והצהיר: 'אמא, אני רוצה עוד אח. את תביאי אותו ואני אגדל אותו'. צחקתי עליו, אמרתי לו שהוא יצא מדעתו, שכבר יש לי ארבעה ילדים ושזה מספיק.
"מיד לאחר תקופת האבל, יצאנו מאיר ואני למסע, בסודיות מוחלטת מבלי שהילדים ידעו. עברתי לא פחות מ-16 טיפולי פוריות, הריון אחד שנקלט ונפל וסבל בלתי נגמר. כארבע שנים לאחר שאיבדנו את רועי, נקלטתי ונשאתי ברחבי שני עוברים, בן ובת. שיתפנו את הילדים, ששמחו מאוד וקיבלו את החדשות הטובות באהבה רבה. בתום ההיריון, נולדו לנו אורי ולירז, שהם בריאים ושלמים ומביאים עימם הרבה אור, תקווה ונחמה". 
אורי ולירז, היום בני 8.5, תלמידי כיתה ב', מתגוררים בחדרו של רועי. מבטן ומלידה, הם יודעים כי יש להם אח בכור שנהרג בפיגוע בטרם נולדו. לאורך דבריה, מקפידה אירית לציין שוב ושוב, כי בני זקוניה, אינם מהווים כתחליף לבן שאיבדה. "אין תחליף לבן שנהרג, לילד הראשון שהעניק לי את התואר הנכסף, אמא", ממשיכה אירית, "עד היום כששואלים אותי כמה ילדים יש לי, אני עונה שישה, אבל אז מגיעה ההתלבטות, האם לציין כי הבכור הוא בן 21 ועשרה חודשים, או אוטוטו יהיה בן 34. אורי ולירז הם תוספת מבורכת לתא המשפחתי שלנו, התא שאיים להיחרב עם מותו של רועי ולמעשה, בזכותם חזרנו לעמוד על הרגליים. אורי ולירז, הם גם ההוכחה החד משמעית, שניצחנו. הם, כמו גם שני נכדנו, בניו של גיא, שנולדו בשנים האחרונות. אותו מחבל מתאבד, אותה מפלצת, ביקש לא רק לגדוע את חייו של בני אלא גם לפגוע פגיעה אנושה בעם היהודי. למרות זאת, נעמדנו על הרגליים, הבאנו לעולם חיים חדשים והמשכנו לחיות את חיינו, כל אחד בדרכו השונה והחדשה".