לזכרו של נחום אינדיג -

נחום נפטר בכ”ח בטבת והובא לקבורה ב- א’ בשבט
במקום היפה ביותר בבית הלל.
נחום, ירחמיאל בפיהם של זקני המקום, היה דור שני
לניצולי שואה, אבל היה בן המקום הזה בכל רמ”ח
אבריו ושס”ע גידיו.  במשך חייו הספיק להכיר את
הארץ הזו לאורכה ולרוחבה, ביקר במקומות שונים
בעולם, אבל שום מקום לא היה יפה בעיניו כמו ”
חלקת האלוהים הקטנה שלו”, כמו בית הלל. ועכשיו
הוא נח מנוחת עולמים במקום היפה ביותר בבית הלל,
בבית העלמין, בין מכריו וחבריו.
כשנשאל מה שלומו, היתה לנחום תשובה קבועה שהפכה במשך השנים לסמל המסחרי שלו: ”חי, גם זה יעבור, זה עניין של זמן”. שנאתי את המשפט הזה, אבל הוא לא התייחס אל זה ברצינות רבה, הוא היה בטוח שיש לו הרבה זמן.
ואכן הוא תמיד נראה גדול מהחיים,  עבד קשה כל החיים שלו, טיפח את החצר שלו, וחלם על היום שיפרוש ויסע לטייל בכל העולם. הכיר כל צמח, ידע מה מגדלים בכל שדה וניסה כל שביל או דרך חדשה.
יותר מכל התגעגע לימים בהם עבד על טרקטור. כל פעם שראה טרקטור בשדה, חלם על האפשרות לעלות עליו, לנסות קצת. את האהבה הזו הוריש לאיתי, ההעתק הצעיר של נחום.
בגיל 57 קיבל נחום את התפקיד החשוב ביותר בחיים שלו, הוא הפך להיות סבא. נהגנו לומר שהחיים שלנו עד אותו הרגע היו רק הכנה לתפקיד הנפלא החדש. ואכן הוא היה סבא מדהים. כאשר נולדה גאיה, נכדתנו הבכורה, הפריט הראשון שהוא רצה לקנות בחנות אליה נכנסנו, היה טרקטור ענק שנוסע על מצבר. היה לי די קשה לשכנע אותו לוותר על הטרקטור ובמקום זה לקנות טיטולים ומוצצים. הבטחתי לו שנקנה את הטרקטור מאוחר יותר. הוא לא הספיק.
אם היתה ניתנת לנחום האפשרות לבחור כיצד יסיים את חייו, הוא היה בוחר בדרך בה זה קרה. אבל, זה יכול היה לחכות עוד כמה שנים.
נשות ואנשי בית הלל היקרים, מהדקה הראשונה בה נודע לנו האובדן הגדול ועוד היום הייתם ואתם נפלאים. הרגשנו שאתם עוטפים אותנו בתמיכה ואהבה גדולה וכי אתם שותפים לכאב שלנו, ועל כך אנו רוצים לומר המון תודה. אתם נפלאים והלוואי שלא תצטרכו, שלא נצטרך, לעשות זאת שוב.
למצבה של נחום בחרנו שורה משיר של טשרניחובסקי, שמבטאת יותר מכל את האדם שהוא היה: "כי האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו.."

נחום, אהובי, בעלי, אבינו, סבנו ודודנו - תנוח בשלום על משכבך.
תהא  נשמתך  צרורה  בצרור  החיים.