לוח מודעות


הפעלת בית תפוז
(חינוך בלתי פורמלי)
עברה למועצה.
פרטים נוספים על 
החינוך הבלתי פורמלי 
במושב בשנה הקרובה
במדור קהילה וחינוך>
בית תפוז.

ביום ראשון, 19.8
בשעה 20:30- סרט
במועדון המחלבה.
פרטים במדור תרבות
ופנאי>אירועים במושב>
מועדון הסרט הטוב

מעונינים בשילוט פרטי
לבית? ניתן לפנות 
למזכירות או למייל
orgilboa@gmail.com
לקבלת הצעה לשלט. 
(לא כולל התקנה).

הודעה מדורון הרבש"צ
לגבי פתיחת קבוצת ווטסאפ
"חירום בית הלל"
במדור מידע לתושב>
ביטחון> ווטסאפ חירום

לאחרונה אירע (שוב)
מקרה של הרעלת כלב
במושב. אנו מזכירים
שפיזור רעל שלא ע"י
אדם מורשה הוא עבירה
פלילית.
בעלי כלבים- אנא מנעו 
שוטטות כלבים.

פרויקט סירי לידה
לטובת יולדות טריות
חוזר!
לפרטים- מדור קהילה
וחינוך> סירי לידה

הנחה של 5% בארנונה
למחזיקי תעודת משרת
מילואים פעיל.
פרטים במחלקת הגביה
מ.א. מבואות החרמון. 

שימו לב למדור חדש-
עסקים במושב 
(תחת קהילה וחינוך)
פרסום על עסקים 
ויזמויות. 
רוצים לפרסם?
שלחו מייל אל
orgilboa@gmail.com


הספרייה חזרה לפעילות
סדירה עם הרבה ספרים
חדשים.
ימים ד' ו ו' בין השעות
16:00-18:00


מרכז הסקווש החדש
פעיל. פרטים לגבי
תכנית המנויים למרכז-
במדור תרבות ופנאי> 
חוגים במושב.

פרויקט "גן המייסדים"
יוצא לדרך. 
אנא הרחיקו את
הילדים מאזור העבודות
למען בטיחותם.
פרטים נוספים:
מידע לתושב>פיתוח>
גן המייסדים.


האחריות לנושא 
הוטרינריה באזורינו
עברה למערך שירותי
וטרינריה של אשכול
גליל מזרחי.

ליצירת קשר אנא היכנסו לאתר
האינטרנט בכתובת 
 
Vet.eastgalil.org.il  
או בטלפון מוקד 24/7 
 8451*​


שי וייס החליף את דני
קוז'יקרו בתפקיד החצרן. 
לתיאומים בנושא פינוי גזם
נא לפנות אליו בטלפון
050-5299127

לכל מפני הגזם
אנא שימו לב שערימת
הגזם לא נמצאת מתחת
לקווי חשמל או טלפון
או במקום שאין גישה
נוחה למנוף.
בנוסף, אין לשים דשא,
קרטונים, שקיות או חלקי
מתכת בערימה.
הודעת המועצה על
מגבלות באיסוף גזם
במדור מוסדות> 
הודעות הוועד> איסוף גזם

 
בעקבות מקרים בהם אמבולנס
מד"א שהוזעק לישוב לא
מצא את הבית. אנו מבקשים
מכם:
* אנא העבירו אלינו שמות  
של משפחות שוכרים, ביחוד 
כאלה עם ילדים למייל
orgilboa@gmail.com
כדי שנוכל לעזור באיתור
אנשים במושב.
*בעת קריאת חירום רפואית
לאחר שחייגתם 101 למד"א
אנא התקשרו גם לדרור
קורלנדר 052-3385606.
הוא כונן של ארגון
איחוד והצלה ויש סיכוי
סביר שיגיע אליכם לפני
האמבולנס.

*במקרה של חשש לבטחונכם 
האישי אנו ממליצים לאחר 
הקריאה למשטרה (מוקד 100)
לדווח לרבש"צ דורון חובב
052-3791944.
אנו ממליצים ששני מספרי
הטלפון הנ"ל יהיו ברשימת
אנשי הקשר בטלפונים שלכם.

 
הג'ימבורי במושב פעיל
ושוקק חיים.
בשלב זה אין שעות 
קבועות.
מי שמעוניין להיכנס
נא לפנות לצוות האחראי.
פרטים במדור
קהילה וחינוך> ג'ימבורי

לצורך הנפקת אישור תושב
הנכם מתבקשים להדפיס
את טופס 1312 של 
רשות המיסים  ולהביא אותו
מלא למזכירות.
פרטים והורדה במדור
מידע לתושב


 פינוי הגזם:
בימי שני אחת לשבועיים.
התאריכים הבאים:
 20.8
אנו חוזרים ומבקשים
אנא הוציאו גזם רק סמוך 
למועד הפינוי, ואל תחסמו
מדרכות.
כמו כן יש להוציא גזם
ביתי בלבד ולא גזם מטעים.
לתאומים בנושא הפינוי
יש לפנות למזכירות.

פחי המיחזור הכתומים

יפונו כל שבועיים בימי שלישי
(בשבועות בהם מפונה הגזם)
אנא המנעו מהשארת 
אשפה ליד הפחים.
להנחיות שימוש בפחים
הכנסו למדור מידע לתושב>
מ.א. מבואות החרמון


בעקבות תופעה של
נסיעה מסוכנת של
אופנועים וטרקטורונים
לאורך החצבאני תוך
סיכון חיי אדם,
אנו מבקשים מכל מי 
שנתקל בתופעה, לצלם
את מספר הרישוי של
העבריינים ולדווח
לפקחי הנחלים:
עופר סיוון 050-7675153
גבי 050-7574451
במידה ואתם מרגישים
מאויימים, יש לפנות
לדורון חובב
052-3791944

הגיעו שוכרים חדשים?
הילדים חזרו הביתה?
אנא העבירו פרטי
התקשרות (טלפון ומייל)
למייל
orgilboa@gmail.com
לצרכי צוות החירום
וכדי שיוכלו לקבל
הודעות מושביות.


התושבים מתבקשים
להקפיד על פינוי קרטונים,
רהיטים וחפצים גדולים
לאתר המיחזור או לרמסה.
משכירי בתים מתבקשים
לדאוג שהדיירים לא
ישאירו פריטים על המדרכות
וליד פחי האשפה.


לכל המשכירים -
לפני שאתם חותמים על
הסכם שכירות
כדאי לבדוק
קצת רקע על הדיירים
החדשים.
לטובתכם ולטובת השכנים.
פרטים אצל דורון חובב

עקב מקרי כלבת באזור
התושבים מתבקשים
 *להקפיד על חיסון הכלבים
 *למנוע שוטטות כלבים
 *להדריך את הילדים
   להמנע ממגע עם בעלי
   חיים לא מוכרים.

צרכניית המושב
מרחיבה פעילות
שעות הפתיחה:
כל יום מראשון עד שבת
בין השעות 07:00 - 19:00

 
התושבים  מתבקשים להקפיד
לסגור את שער בית העלמין
כדי למנוע כניסת חיות
הפוגעות במערכות ההשקיה.


רוצים לדווח על מפגע סביבתי?
יש לכם תלונה, שאלה, בקשה?
ב-6911* - אייל יפה
המשרד לאיכות הסביבה

תקבלו מענה אנושי(!) 
לכל נושא רלוונטי. 
אפשר לפנות גם אל:
מועצה אזורית גליל עליון
משה שליט
טל. 050-5481178


 
 
 
 
 
 
 
 

 

חיפוש באתר

הצטרפות לרשימת תפוצה

לזכרה של מלכה קליין -

אמי - לזכרך.

מגדה פישלוביץ' (זה שם נעוריה) נולדה בכפר
קטן במזרח הונגריה. החיים בקרב ההונגרים
הכפריים היו קשים, הפרנסה הייתה קשה.
משפחה בת שבע נפשות הייתה צריכה להתקיים
מחנות מכולת קטנה, שתנועת הקונים בה הייתה
מזערית. לאחר שאבי המשפחה, לוי פישלוביץ,
נפטר והותיר אלמנה עם חמישה ילדים קטנים,
היא נאלצה לפזרם בין קרוביה.
המלחמה פרצה, המשפחה התפזרה לכל עבר, הבנים, משה ושלמה גויסו לחזית הרוסית, האם והבת הבכורה פרח, הובלו ישירות לאושוויץ. אמי ואחותה הצעירה לאה, יצאו במצעד המוות מבודפשט ובהמשך הגיעו לאושוויץ שם הופנו, באצבעו של מנגלה, למחנה עבודה בגרמניה.
עד יום השחרור הן הצליחו לשרוד עם הרבה תושיה ותמיכה זו בזו. אז החלו את מסען הביתה, בתקווה לפגוש את בני המשפחה. כאן הן מצאו רק את אחיהן שלמה. 
שתי האחיות מצאו בתקופה קשה ומייסרת זו את בני זוגן. אמי, שהכירה כבר את אבי, קרוב משפחתה, החליטה לקשור את גורלה בגורלו. הם חברו לתנועת השומר הצעיר והחליטו לעלות לארץ ישראל. המסע היה ארוך. ב- 1948, בהיותם במחנה מעצר בקפריסין הם נישאו. בשנת 1951 הגיעו לבית הלל. 
השנים הראשונות היו קשות. אמי, אישה נחושה, אופטימית, שורדת וחזקה, הצליחה להתמודד עם כל הקשיים. חלבה פרות, עבדה בשדה, גידלה ירקות ובו בזמן, הייתה אישה נקייה מטופחת. שדואגת גם למראיה, לבית, ומעל לכל לחינוך ילדיה. בשנת 1954 נולד אחי משה, הנקרא על שם אחיה, שאבד ברוסיה. 
לאמי היה משפט שחרוט בזיכרוני: "עשיתי הכל כדי לדחוק את העוני ממשפחתי, שלא נסבול יותר לעולם רעב" ואכן כך עשתה. אם היה צורך, פתחה מסעדה זמנית בבית כדי להגדיל את ההכנסה, הקימה משתלה ומכרה פרחים, תפרה לנו בגדים, סרגה וארגה ומה לא.
יותר מכל, היא הייתה אמא לדוגמא, אינני יודעת איך להתחיל ולספר איזו אמא היא הייתה.
תומכת מחזקת, דוחפת, עוזרת נותנת בטחון. תמיד הרגשנו שאם היא בסביבה לא נחסר דבר. דבר לא היה לה לטורח אם ביקשנו. כמה אהבה היא העניקה לנו. נתינה ללא גבול. 
כשהייתי בכתה ב', נבחרתי להפריח יונים במסיבת שבועות של הכפר, התבקשתי לבוא בשמלה לבנה, אך לא הייתה לי. בלילה אחרי יום עבודה קשה, ישבה ותפרה לי שמלה לבנה.
כשנולדו הנכדים, לא הייתה מאושרת ממנה, שוב נתינה ללא סוף, אהבה ותשומת לב. מאכלים אהובים עליהם, בגדים, צעצועים וחופשות ארוכות בבית הלל.
עוד לא אמרתי דבר על אהבת האדם שלה, עזרה לכל נזקק, חכמת החיים שלה, היכולת שלה להתחבר לכל אדם: צעיר, בוגר, עשיר או  עני, חכם או אחר.
בשנים האחרונות, הייתה ירידה משמעותית ביכולות הפיזיות, בזיכרון. אבל היא תמיד שמרה "פאסון" והייתה לה היכולת לומר את הדברים הנכונים כשהתבקשה להביע דעה. נכדתי, אדווה, נינתה, אמרה עליה: "תראי איך סבתא פיפה נותנת לנו להרגיש שהיא שמחה, על שאנחנו מבקרים אותה, היא בקושי רואה וקשה לה לנוע, היא תמיד שואלת אם אנחנו רוצים משהו". זו אמא שלי. 
בלוויה שלך אמרתי שהשארת אותי יתומה וללא הגנה, ההרגשה אינה חולפת. הנחתי את תמונתך במקום בולט בבית שתוכלי לראות אותי כל הזמן, ואני אותך.

חיה גרין
שיחה עם מלכה (פיפה) קליין
על - ימים ראשונים בבית-הלל
(ינואר 2010)

שוחחה: אוולין המרשלג

פיפה יושבת על הנדנדה שלה בחצר המטופחת של המשפחה ואני מולה, כמו כל יום רביעי באמצע הבוקר. היא מספרת על החממה שלה, על איך היא "מכרה צמחים בשוק, והם נגמרו מהר....ודוד היה צריך להביא עוד...."
היא עוצרת לרגע, ואומרת: "אנשים לא יודעים כמה דברים עשיתי בחיי.."
ואני עונה: "אז בואי, נכתוב על כל הדברים האלה! בשבוע הבא אני מתחילה לבוא אליך עם מחברת, את מסכימה?" 
וכך זה נולד... לכתוב עם פיפה:

נולדתי בכפר קטן בהונגריה. אמא התאלמנה צעירה, היינו חמישה אחים ואחיות והפרנסה הייתה קשה. אני הייתי אז בת 10. לפני מות אבא הייתה לנו חנות מכולת, אך לאמא היה קשה להחזיק אותה לבדה. אנחנו, הילדים, הלכנו לעבוד אצל איכרים כדי להביא קצת כסף ובעיקר מזון לבעלי חיים. 
החלום שלי היה להגיע לארץ ישראל. אבל, הזמנים היו קשים ועצובים....
נעצרנו והגענו למחנה ריכוז... אני הגעתי למחנה עם אמא, אך שלחו אותה לצד שמאל, אותי לימין... ולא ראיתי אותה שוב.

כאן פיפה מספרת על אחותה, אשר חיה היום בקבוץ בית קמה. לאחר השחרור הן נדדו ביערות, כמעט ללא בגדים ואוכל. אחותה חלתה בטיפוס בצורה קשה מאוד. פיפה ידעה שהיא חייבת לתת לה פחם לאכול כדי לעצור את השלשולים הנוראים. היא גנבה תפוחי אדמה, הצליחה להבעיר אש ולשרוף אותם עד פחם. על ידי כך היא הצילה את חיי אחותה, בפעם השנייה! במחנה היא נפצעה קשה, ופיפה, בתושייה רבה,  עצרה את הדם עם בגד קרוע.

כשחזרתי לכפר פגשתי את דוד, קרוב - רחוק של המשפחה, והתאהבנו. גם הוא עבר זמנים קשים מאוד במחנה, והיה רזה וחלש מאוד.
החלטנו לעלות לארץ ישראל ועשינו זאת בשנת 48’. אבל עדיין החלום לא התגשם - לקחו אותנו לקפריסין. שם, רב מישראל חיתן אותנו. 
היינו בקפריסין בערך שנה. המזל היה, שדוד שיחק כדורגל עם האנגלים ועל כך קיבל מנת אוכל נוספת - מאוד חשובה במצבו הירוד.
סוף כל סוף הגענו לארץ ובהתחלה חיינו במחנה עולים בגבעת שאול.

אני שואלת: "איך ולמה הגעתם בדיוק לבית הלל?"

קודם היינו בחיפה, שם נולדה חיה הבת. אחר כך נודע לנו, שאחות של דוד נמצאת בבית הלל ( אמה של שולה ושמואל בורגר), ורצינו להצטרף אליה ולמשפחתה.

שאלתי: "מי עוד חי אז בבית הלל, ואיך היתה ההתחלה?"

התושבים הראשונים עזבו, והגיעו עולים חדשים: קורלנדר, פרל, מרק, בבס, ואני זוכרת רוסי בשם ניקולאי.
בבית הלל קיבלנו בית של חדר וחצי ושתי פרות. זה היה נהדר! אחר כך, גם הייתה תרנגולת. גם גידלנו קצת ירקות. ככה שהיה חלב, גבינה, שמנת, חמאה, ביצים וירקות. 
השירותים היו בחוץ כמובן, הרחיצה היתה בגיגית. את המים הבאנו בדליים ממעין. 
מהר מאוד דוד קיבל עבודה במפעל דן-חצבני ( עד היום הוא עובד שם והוא כמעט בן 90!)

 אני שואלת: "איך הוא היה מגיע לעבודה?"

בהתחלה ברגל, אחר כך סוס, סוס ועגלה... אופניים, ויום אחד גם נתנו לו רכב.
כאשר משה נולד, עדיין גרנו בחדר וחצי. משפחה עם שני ילדים וגם התרנגולת הדוגרת בחדר.... למשה תפרתי זוג מכנסיים שהיה צריך כל הזמן לכבס ולייבש על יד התנור.
לאט, לאט הוספנו מטבח, שירותים, מרפסת, עוד חדר. 
ומה לא עשיתי לפרנסה? 
בישלתי בשביל נהגים מכפר גלעדי. (פעם עבדתי בבית אבות בירושלים ומשם שלחו אותי לקורס בישול, כך שיש לי אפילו תעודה).
גידלתי צמחים למכירה, ירקות רבים, גזמתי ודיללתי את העצים במטע שלנו.
כמובן, חלבתי פרות החל משעה ארבע בבוקר. בהתחלה חלבתי בידיים, אחר כך קנינו מכשיר חליבה. ברגעים בין החליבות, תפרתי בגדים לילדים, סרגתי להם (המון!) בישלתי ואפיתי, ורקמתי גובלנים. דויד היה לוקח את החלב לתחנת איסוף של תנובה עם הסוס ועגלה. בצידי הדרכים היו כמובן עשבים. את אלה הוא קטף והביא הביתה לבהמות. כל דבר קטן היה חשוב מאוד בזמנים ההם.
היה לי אח בקרית שמונה, נגר. לצערי הוא נפטר בגיל יחסית צעיר, מהתקף לב. פעם הוא נתן לי מכשיר שסוגר קופסאות פח. כך הייתה לי תעסוקה נוספת: להחמיץ מלפפונים, לבשל לפתנים מהפירות שלנו ולהכניס הכל לקופסאות שימורים סגורות היטב. 
אחר כך התחלנו לבנות גם חדרים להשכרה, עסק שפותח והיום משה מפעיל בטוב טעם והשקעה רבה. אנשים מרגישים טוב כאן וחוזרים אלינו.
כשחיה כבר הייתה בלימודים או בצבא, כל שבוע חיכיתי לה עם סריג חדש שעשיתי לה. היום היא לאט, לאט היא מחזירה לי אותם, והם עדיים מעולים, בשבילי, לפחות.
היום אני כבר נחה, פיפה אומרת, אבל אני חיה בגן עדן אמיתי: כל זה הצלחנו להקים כאן – והיא מסמנת לי את הסביבה היפה.  יש גן יפה ומטופח, המשפחה דואגת לי יפה. הנכדים נהדרים ובאים אלי הרבה. דוד הוא בעל חמוד ואוהב, תמיד עסוק ושמח. אז אני מלאת תודה על החיים. 
והיא ממשיכה: אני כבר לא רואה מספיק כדי לעשות עבודות יד. אני קצת מבשלת, או מלמדת את מט, הבחורה שמטפלת בי, לעשות לנו אוכל הונגרי! 

נכון...אוכל הונגרי טוב ומזין...הניחוחות עומדים באוויר המטבח. וגם אני לומדת כל פעם איזה מתכון חדש או משהו שמזכיר לי את הסבתא האוסטרו-הונגרית שלי. 
ואם מזג האוויר נעים, אנו מתהלכות אט, אט, שלובות זרוע, בחצר, אל כלובי הציפורים, בריכת דגי הנוי, צמחים נפלאים, עצים. 
לא קל להזדקן, אך פיפה עושה זאת יפה, עם המון הכרת תודה והשלמה. 
היום היא בת 85. נאחל לה עוד הרבה שנות בריאות ואושר!