לוח מודעות

מתנ"ס מבואות החרמון
מציע "חוג לכל ילד"
חוגי ספורט בעלות
מינימלית לילדי כיתות
ד'-ה'
פרטים במדור מידע לתושב>
מ.א. מבואות החרמון
פעילות המתנ"ס
בנוסף-
חוג טניס במושב בית הלל
ביום ו' בשעה 10:00.
המעונינים נא לפנות לצח
במתנ"ס


 חוג פטאנק בהדרכת 
דובי שלנגר
ימי חמישי  ב 16:00
במגרש הפטאנק ליד 
הצרכניה.
פרטים במדור תרבות ופנאי
אירועי ספורט במושב

בשישי, 16.11 בשעה
16:45 קבלת שבת קהילתית
ליד בית העם.
פרטים במדור תרבות
ופנאי> אירועים במושב

ביום א', 18.11 סרט
במועדון המחלבה.
פרטים במדור תרבות
ופנאי> אירועים במושב>
מועדון הסרט הטוב.

בשבת 24.11 ב 10:00
יציאה לטיול משפחות 
ראשון לעונה.פרטים
במדור תרבות ופנאי>
אירועים במושב
במידה ומזג האוויר
לא יתאים הטיול ידחה.

הגיעו חיסוני שפעת 
למרפאה. בואו להתחסן!

אינדקס בעלי העסקים
ואנשי המקצוע במושב
בבניה.
יש לכם עסק / שירות/
עיסוק- ספרו לנו.
פרטים במדור קהילה 
וחינוך> עסקים במושב>
אינדקס עסקים.

לכל ממחזרי הבקבוקים:
הגיעו מים עד נפש!
אם אתם זורקים לכלוב
המיחזור בקבוקים מלאים,
אפילו חלקית, בנוזל
אי אפשר לפנות אותם
והבלגן חוגג.
אנא- רוקנו את הבקבוקים
לפני הכנסתם לכלוב.

פרויקט מסתרי אשפה
יוצא לדרך.
פרטים במדור מידע 
לתושב> פיתוח> מסתרי
פחי אשפה

חוג הפילטיס עם ג'ני
לבני 60+ (ללא תשלום)
עבר לימי רביעי בין 
השעות 08:30-09:30.


מעונינים בשילוט פרטי
לבית? ניתן לפנות 
למזכירות או למייל
orgilboa@gmail.com
לקבלת הצעה לשלט. 
(לא כולל התקנה).

לאחרונה אירע (שוב)
מקרה של הרעלת כלב
במושב. אנו מזכירים
שפיזור רעל שלא ע"י
אדם מורשה הוא עבירה
פלילית.
בעלי כלבים - אנא מנעו 
שוטטות כלבים.

הנחה של 5% בארנונה
למחזיקי תעודת משרת
מילואים פעיל.
פרטים במחלקת הגביה
מ.א. מבואות החרמון. 

שימו לב למדור חדש -
עסקים במושב 
(תחת קהילה וחינוך)
פרסום על עסקים 
ויזמויות. 
רוצים לפרסם?
שלחו מייל אל
orgilboa@gmail.com


הספרייה חזרה לפעילות
סדירה עם הרבה ספרים
חדשים.
ימים ד' ו ו' בין השעות
16:00-18:00


מרכז הסקווש החדש
פעיל. פרטים לגבי
תכנית המנויים למרכז-
במדור תרבות ופנאי> 
חוגים במושב.


האחריות לנושא 
הוטרינריה באזורנו
עברה למערך שירותי
וטרינריה של אשכול
גליל מזרחי.

ליצירת קשר אנא היכנסו לאתר
האינטרנט בכתובת 
 
Vet.eastgalil.org.il  
או בטלפון מוקד 24/7 
 8451*​


שי וייס החליף את דני
קוז'יקרו בתפקיד החצרן. 
לתיאומים בנושא פינוי גזם
נא לפנות אליו בטלפון
050-5299127

לכל מפני הגזם
אנא שימו לב שערימת
הגזם לא נמצאת מתחת
לקווי חשמל או טלפון
או במקום שאין גישה
נוחה למנוף.
בנוסף, אין לשים דשא,
קרטונים, שקיות או חלקי
מתכת בערימה.
הודעת המועצה על
מגבלות באיסוף גזם
במדור מוסדות> 
הודעות הוועד> איסוף גזם

 
בעקבות מקרים בהם אמבולנס
מד"א שהוזעק לישוב לא
מצא את הבית. אנו מבקשים
מכם:
* אנא העבירו אלינו שמות  
של משפחות שוכרים, ביחוד 
כאלה עם ילדים למייל
orgilboa@gmail.com
כדי שנוכל לעזור באיתור
אנשים במושב.
*בעת קריאת חירום רפואית
לאחר שחייגתם 101 למד"א
אנא התקשרו גם לדרור
קורלנדר 052-3385606.
הוא כונן של ארגון
איחוד והצלה ויש סיכוי
סביר שיגיע אליכם לפני
האמבולנס.

*במקרה של חשש לבטחונכם 
האישי אנו ממליצים לאחר 
הקריאה למשטרה (מוקד 100)
לדווח לרבש"צ דורון חובב
052-3791944.
אנו ממליצים ששני מספרי
הטלפון הנ"ל יהיו ברשימת
אנשי הקשר בטלפונים שלכם.

 
הג'ימבורי במושב פעיל
ושוקק חיים.
בשלב זה אין שעות 
קבועות.
מי שמעוניין להיכנס
נא לפנות לצוות האחראי.
פרטים במדור
קהילה וחינוך> ג'ימבורי

לצורך הנפקת אישור תושב
הנכם מתבקשים להדפיס
את טופס 1312 של 
רשות המיסים  ולהביא אותו
מלא למזכירות.
פרטים והורדה במדור
מידע לתושב


 פינוי הגזם:
בימי שני אחת לשבועיים.
התאריכים הבאים:
12.11, 26.11
אנו חוזרים ומבקשים
אנא הוציאו גזם רק סמוך 
למועד הפינוי, ואל תחסמו
מדרכות.
כמו כן יש להוציא גזם
ביתי בלבד ולא גזם מטעים.
לתאומים בנושא הפינוי
יש לפנות למזכירות.

פחי המיחזור הכתומים

יפונו כל שבועיים בימי שלישי
(בשבועות בהם מפונה הגזם)
אנא המנעו מהשארת 
אשפה ליד הפחים.
להנחיות שימוש בפחים
הכנסו למדור מידע לתושב>
מ.א. מבואות החרמון


בעקבות תופעה של
נסיעה מסוכנת של
אופנועים וטרקטורונים
לאורך החצבאני תוך
סיכון חיי אדם,
אנו מבקשים מכל מי 
שנתקל בתופעה, לצלם
את מספר הרישוי של
העבריינים ולדווח
לפקחי הנחלים:
עופר סיוון 050-7675153
גבי 050-7574451
במידה ואתם מרגישים
מאויימים, יש לפנות
לדורון חובב
052-3791944

הגיעו שוכרים חדשים?
הילדים חזרו הביתה?
אנא העבירו פרטי
התקשרות (טלפון ומייל)
למייל
orgilboa@gmail.com
לצרכי צוות החירום
וכדי שיוכלו לקבל
הודעות מושביות.


התושבים מתבקשים
להקפיד על פינוי קרטונים,
רהיטים וחפצים גדולים
לאתר המיחזור או לרמסה.
משכירי בתים מתבקשים
לדאוג שהדיירים לא
ישאירו פריטים על המדרכות
וליד פחי האשפה.


לכל המשכירים -
לפני שאתם חותמים על
הסכם שכירות
כדאי לבדוק
קצת רקע על הדיירים
החדשים.
לטובתכם ולטובת השכנים.
פרטים אצל דורון חובב

עקב מקרי כלבת באזור
התושבים מתבקשים
 *להקפיד על חיסון הכלבים
 *למנוע שוטטות כלבים
 *להדריך את הילדים
   להמנע ממגע עם בעלי
   חיים לא מוכרים.

צרכניית המושב
מרחיבה פעילות
שעות הפתיחה:
כל יום מראשון עד שבת
בין השעות 07:00 - 19:00

 
התושבים  מתבקשים להקפיד
לסגור את שער בית העלמין
כדי למנוע כניסת חיות
הפוגעות במערכות ההשקיה.


רוצים לדווח על מפגע סביבתי?
יש לכם תלונה, שאלה, בקשה?
ב-6911* - אייל יפה
המשרד לאיכות הסביבה

תקבלו מענה אנושי(!) 
לכל נושא רלוונטי. 
אפשר לפנות גם אל:
מועצה אזורית גליל עליון
משה שליט
טל. 050-5481178


 
 
 
 
 
 
 
 

 

חיפוש באתר

הצטרפות לרשימת תפוצה

   
דן ברוייר ז"ל 
נולד בכד' באלול התשמ"ו, 28.9.1986

נפל בלבנון ביח' באב התשס"ו 12.8.2006
בן לליאורה ויורם, אח לטל ורון.

 
דן האמצעי בין שלושה האחים, טל שנולדה שנתיים וחצי לפניו ורון שנולד חמש שנים אחריו.
עד כיתה ו' למד דן בביה"ס יגאל אלון במושבה קדימה. בשנת 1998 עברה המשפחה למושב בית הלל שבאצבע הגליל שם למד דן שנה אחת בביה"ס יסודי "הגומא" שבכפר בלום ואח"כ למד 6 שנים בביה"ס המקיף האזורי "עמק החולה" שבכפר בלום.
דן היה ספורטאי מצטיין ולמד בכיתת ספורט. בתיכון למד דן במגמת התיאטרון.
דן היה נער טוב לב שהסתפק במועט ותמיד היה מוכן לתת ולעזור לחבריו, להוריו ולאחיו.
מכיתה ח' ועד לגיוס עבד דן בקייקים של בית הלל.
דן התגייס בסוף יולי 2005 לחיל שריון ושם עשה מסלול מהיר לקורס מפקדי טנקים אותו סיים בהצלחה
ואז הוצב כמפקד טנק.

 

 
סיפור נפילתו 

סמל ראשון דן ברויר ז"ל נפל חלל ביום שבת י"ח באב תשס"ו, 12 באוגוסט 2006, בעיינתא בינת ג'ביל, דרום לבנון.
במהלך קרב ההתקדמות מבינת ג'בל נפתחה לעבר כוח שריון מגדוד "סופה" אש תופת של טילי נ"ט וזו פגעה בטנק 3א', מפקד הטנק נפצע וחדל מלתפקד. הטען לקח פיקוד על הטנק, אך התקשה לחלצו לאחור. דן ברויר ז"ל ששירת כאיש צוות בטנק 3ב', נכנס לעמדת חיפוי כדי לירות לעבר האיום ולסייע לצוות טנק 3א' להיחלץ מהמרחב המאוים. הטנק נכנס לעמדה כשהוא חשוף באור יום ותחת אש כבדה. דן ברויר ז"ל וצוותו סייעו בחילוץ טנק 3א' לאחור. עם סיום פעולת החילוץ של טנק 3א' נפגע הטנק של דן ברויר ז"ל מטיל נ"ט, וכל אנשי הצוות נהרגו.
פעולתם זו של דן וצוותו היא הביטוי הנעלה ביותר לערך הרעות, על פי רוח צבא ההגנה לישראל: "אחווה ומסירות לחבריו לשירות ... חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש". הייתה זו הקרבה עצמית למען חבר הזקוק לעזרה – מעשה נערץ וראוי לחיקוי ולהערכה.
על פעולות אלו קיבלו דן וצוותו צל"ש מפקד פיקוד צפון.



 
 
 
   
סיפורים על דן 
 
איך נפגשנו:
 
סוּף פלטקביץ' (בית הלל): דן הגיע אלינו בחופש הגדול בין כתה ה' ל ו'. נסעתי על אופניים ליד הבית של זיו פתיחה וראיתי שני ילדים (דן ורון) נוסעים על אופניים לכוון החצבני. זה מיד משך תשומת לב כי לא היו אז כל כך הרבה צימריסטים במושב. אני זוכר שכשהסתכלתי עליהם דן עשה את הפרצוף הרציני שלו והמשיך לנסוע.
כשהגעתי לחצבני היו שם יורם, דן ורון. ליורם נפלו מפתחות האוטו ל"אגם" וכולנו חיפשנו אותם במשך שעות. בסוף, יורם נסע למחרת עם הווספה לקדימה להביא את מפתחות הספייר, ואני כבר באותו לילה הלכתי לישון אצל דן. הבית שלהם נראה אז כמו חורבה. הם רק הגיעו והבית היה מוזנח תקופה די ארוכה. הסתובבו בתוכו חרדונים ובלילה נשארנו ערים ושמענו את החולדות מתרוצצות בבוידם.
בהתחלה הוא דיבר כל הזמן על החברים מקדימה ועל רכיבה על סוסים. אנחנו לא כל כך אהבנו את זה, אבל לקח לו זמן עד שהפסיק.
 
דן הספורטאי: 
 
יורם מספר שבגיל חמש הוא לקח את דן למאמן התעמלות קרקע בבית הספר למחוננים בוינגייט. לאחר הבחינה המאמן אמר: "הילד לא יהיה סתם ספורטאי, הוא יהיה אלוף!" אבל המשמעות היתה להקדיש המון זמן לאימונים ומהר מאוד ראינו שזה לא מתאים לו.
קורן שוקרון (בית הלל): כשפגשתי בצבא מישהי מקדימה שלמדה עם דן בבית הספר היסודי היא זכרה איזה ספורטאי מצטיין הוא היה שם, וכמה היה פעיל בבית הספר.
סוּף: כשהגיע לכיתה ו' לקח בערך 5 דקות בשעור הספורט הראשון לגלות איזה ספורטאי גדול הוא. הוא מיד הפך לאלוף בית הספר בריצה, בהתעמלות קרקע ובקפיצות, וכמובן שהגענו לחטיבה כולנו הלכנו לכיתות רגילות והוא הלך לבד לכיתת הספורט.
שרה משש (בית הלל): כשהגענו לתנועה היה לנו משחק פופולרי של תחרות בין הבנים לבנות מי עושה דברים יותר טוב. עם דן תמיד הפסדנו כי הוא היה מתחיל לעשות עמידות ידיים ופליק-פלקים וכל מיני תרגילים שלא היה לנו סיכוי לעשות.
אור בקרמן (בית הלל): התרגיל הכי מדהים שהוא ידע לעשות זה "ריצה על הקירות": הוא היה תופס תנופה, רץ לקיר, עושה עליו כמה צעדים ואז סלטה אחורה. הוא עשה את זה על גזעים של עצים, על ערימות הסירות בקיאקים ועל הקירות וזה היה ממש מפחיד.
 
דן הרקדן:
 
סוף: בבית הספר היסודי, מאיר, המורה לספורט, היה מחמם אותנו בריקודים של צעד תימני. כולנו ממש שנאנו את זה, אבל ליאורה מספרת שהוא היה חוזר הביתה, עומד במטבח עם ידיים מושטות לצדדים, ורוקד בצעד תימני מהמטבח לסלון ובחזרה.
שרה: בשלב מסויים החלטנו, דן ואני, ללכת לחוג ריקודי הסלסה של המבוגרים. דן לקח את זה ממש ברצינות ואני לא קלטתי את הצעדים וכל הזמן הסתבכתי. לאחר שויתרתי הוא היה הולך עם טל אחותו לחוג. הוא היה שם בערך הבן היחיד, וכל פעם שסוף היה שואל אותו על זה הוא היה מכחיש ועושה את אחד הפרצופים ה"דניים" הזועמים שלו. בסופו של דבר במסיבת סיום
י"ב הוא היה ברמה ממש טובה והכוראוגרפית השתמשה בו בתור בן זוג כשרצתה להראות לנו את הצעדים.
 
מגמת תאטרון:
 
סוף: כשהיה צריך לבחור מגמה, דן התלבט בין מגמת ארץ ישראל לתאטרון. בסוף החליט ללכת איתי לתאטרון. בתאטרון היינו משגעים כל מי שהיה איתנו בצוות, וכששקד עבדה איתנו על הטריאלוג היא ממש ירדה מהפסים.
עדי רוזנשטיין (חברה ללמודים): הקשר נוצר בכיתה י', כשישבנו אחד ליד השני והעברנו פתקים כל השעורים. הרבה פעמים הפרידו בינינו בגלל הבלגן. לפני הבגרויות של י' החלטנו ללמוד ביחד. כמה שדן היה לפעמים "שטותניק", בבחינות הוא היה מאוד רציני ומאוד התאמץ להצליח. הייתי באה אליו והיה לנו סדר יום קבוע: מדברים קצת, הולכים לחצבני, לומדים כמה שעות, רואים טלוויזיה ושוב לימודים. נראה כאילו היום מתבזבז, אבל כשישבנו ללמוד זה היה לימוד רציני, בלי שטויות, ושנינו הגענו ביחד לתוצאות טובות במבחנים.
 
בחצבני:
 
אור: היתה תקופה שהיינו מסתובבים במושב ובעיקר בחצבני ומחפשים את העצים הכי גבוהים וקשים לטיפוס. דן היה עוזר לי לעלות עד למעלה וכך היינו יושבים בגובה ומסתכלים על הנוף. פעם אחת נתקענו בירידה בגובה של 10 מטרים. ישבנו שם איזה חצי שעה ואני פשוט לא האמנתי שדן לא יודע איך לרדת כי סמכתי עליו בעיניים עצומות. עברו שמה כמה תאילנדים וניסינו לקרוא להם כדי שיזעיקו עזרה אבל הם לא הבינו מה אנו רוצים. בסופו של דבר דן הצליח למצוא דרך למטה.
סוף: מעל לאגם היה עץ נטוי באלכסון מעל למים. דן ואני היינו מטפסים עליו וקופצים לתוך קיאקים של אנשים ששטו למטה. בחלק מהמקרים הם נפלו למים מרב בהלה. לכאלו ששטו במרץ במיוחד היינו קושרים בלי שירגישו חבל ומחברים אותו לשורשים של העצים. הם היו ממשיכים לחתור במרץ עד שנתקעו..
סוף: היינו קופצים "טרזן" מאחד העצים. יום אחד החלטנו לעלות למקום גבוה יותר, ודן שכנע את אחיו הצעיר, רון, לנסות גם. דן קפץ למטה אבל כשהגיע התור של רון הוא נבהל והחליט שהוא לא קופץ. הוא לא ידע מה לעשות והתחיל לבכות והיה שם ממש סרט תורכי כי דן, שראה את רון בוכה, התחיל לבכות יחד איתו.
 
   
 
   

עם החברים:
 
אור: כשהייתי בן 10 פרקתי את המכסחת שהיתה לנו בבית, חיברתי מצבר למנוע ועגלול של תינוקות מצד שני, ודן ואני התחלנו למכור קרטיבים בחצבני. אני נהגתי ודן ישב בתוך העגלול וניסה לשכנע את האנשים לקנות מאיתנו.זה לא כל כך הלך..
סוף: לדן היה מן קטע כזה שהוא אהב שירדפו אחרינו. היינו מתגנבים לשמורת החצבני כאילו כדי לדוג, אבל דן היה עושה כל הזמן קולות כדי למשוך את הפקחים שיבואו לרדוף אחרינו.
נעה: הלכנו פעם ל"פול קפה" ומשם המשכנו באמצע הלילה לבריכה של מעיין ברוך והתגנבנו פנימה. כולנו ניסינו להיות הכי בשקט שאפשר ורק דן וסוף התחילו לעשות את הקולות שלהם כדי שיבואו ויתפסו אותנו.
קורן: כשמכבי חיפה שיחקה נגד לברקרוזן בקפריסין, החלטנו להגיע לשם. נסענו לשם דן, סלע ואני. הבטחנו להורים שאנחנו מארגנים הכל לבד והפלגנו באוניה ללרנקה. ההרגשה לצעוד ברחובות שם עטוף בדגל ישראל היתה פשוט פנטסטית. כשחזרנו, התברר שבזמן ההפלגה צילמו אותנו בטלויזיה ישנים על דרגש על הסיפון - אלו היו הכרטיסים הכי זולים וזה מה שקנינו...
סוף: בתיכון התחיל שיגעון הכדורסל. כל ערב היינו הולכים למגרש לשחק. דן קלע לא רע מהקו הצהוב אבל ממקומות אחרים הוא היה לוקח את הכדור, עושה פרצוף של מקצוען.. ומפספס..
אור: יום אחד אורי ארגן מסיבה בבית העם של כפר גלעדי. דן ואני הגענו ממש מוקדם והחלטנו "להתחיל לחגוג מוקדם". בשלב מסויים הייתי כל כך שיכור שהרמתי את דן על הידיים והתחלתי לרוץ איתו במורד המדרגות. באמצע הדרך החלקתי ושנינו התעופפנו במורד המדרגות. כשטל הגיע בערך בחצות הוא שאל עלינו ואז אמרו לו :"הם כאן, אבל תודה לאל כבר לא מתפקדים.."
שרה: לקח לדן די הרבה זמן עד שקיבל רשיון נהיגה, אבל כשהוא התחיל לנהוג לבד הוא היה הנהג הזהיר והאחראי ביותר מכל הבנים, ואף פעם לא עשה פוזות. בנהיגה הוא היה רציני לגמרי! גם לא היתה בעיה לשכנע אותו לקחת אותנו למסיבות במקומות ממש רחוקים.
ים אסף (בית הלל): בכיתה ט' ממש לא אהבתי את דן. הוא תמיד הרגיז אותי. בחופש הגדול ישנו לילה אחד בחצבני, ובבוקר מאיה, החברה הכי טובה שלי, אמרה לי שנדמה לה שהיא דלוקה על דן, ושהם דברו כל הלילה ויש לו קול ממש מרגיע. סוף ואני ניסינו לתווך ביניהם אבל לא יצא מזה כלום.
 
 
   
דן והצבא:
 
סוף: דן התגייס בתחילת אוגוסט. הוא רצה להגיע ליחידה מובחרת אבל פרש מיום סיירות בגלל שהתעצבן על מדריך שטרטר את האנשים. הגיע לגיבוש בני משקים חולה מאוד ולא יכול היה לסיים את היום. עוד לפני הגיוס הוא דיבר עם חברים במושב על שריון, וכשהגיע לשם הפך להיות ממש מורעל. התלהב מאוד "מהמכונה" והיה ממש מבסוט כשהגיע לקורס מט"קים. במשך כל השרות הנציח את עצמו והחברה האחרים בסרטים קצרים שצילם עם הטלפון הסלולרי. פעם אחת הראה לי סרט שצילם במגדל שמירה. היתה שם כננת ישנה והוא קשר את עצמו אליה וירד עם הנשק והפנים למטה כמו ביחידות המובחרות.
פעם באתי לבקר אותו באמצע הלילה בבסיס. הוא הכניס אותי לתוך הטנק ועשה לי סיור. הכל שם נראה לי צפוף ולא הגיוני, כל הזמן נתקלתי עם הראש בכל מיני דברים ואילו דן עבר בזריזות ממדור למדור, התרוצץ וקפץ והיה ברור שהוא מרגיש שם כמו בבית.
אביעד גיגי (חבר מהפלוגה) : הכרתי את דן כשהגענו יחד לקורס מט"קים בשיזפון. אני מגדוד 71 והוא מגדוד 74. במשך 4 חודשים אינטנסיביים היינו באותו חדר, יחד בלימודים, בשמירות, באימונים סביב השעון. לא יצאנו הרבה הביתה והמחלקה שלנו היתה מאוד מגובשת. דן היה רציני מאוד בלימודים ובאימונים. הוא קלט מהר את כל המקצועות ואת החומר וכשהיה בתפקיד המט"ק הכל תקתק כמו שעון, מפקד מעולה. היה בו גם צד מצחיק מאוד. השבתות ביחד עברו בצחוקים, בהסרטות של קטעים בטלפון ובמלחמות מים.
בחדר של דן מצאו ההורים תעודה שכותרתה – "מתבזה השבוע". התברר כי בקורס חולקה התעודה הזו בכל שבוע לחייל שעשה את הפאשלה הגדולה ביותר. שבוע אחד לא עשה אף אחד מהחילים פאשלה, ולעומת זאת המדריכים די פישלו. דן ניגש אל המדריכים וטען כי הם צריכים לקבל באותו שבוע את אות המתבזה. בתמורה הם החליטו מיידית שהוא הוא "מתבזה השבוע". בתעודה מתואר המעשה ולמטה למטה בכתב קטן ממש על השוליים הוסיף מישהו: "דן, שמור על חייך!"
אביעד: בתום קורס המט"קים הגענו ביחד לגדוד 53, פלוגה ג'. היינו די מבואסים כי כל אחד רצה לחזור לגדוד שלו. מהר מאוד גילינו שהגדוד ממש נהדר, החברה קבלו אותנו בחם וההתאקלמות היתה מהירה. תפסנו קו במכבים עד המלחמה. ב- 2.8 העלו אותנו לכמה ימי אימונים ברמת הגולן וב- 6.8 נכנסנו ללבנון בגזרה המערבית, צפונית למלכיה.
סוף: מתחילת המלחמה לא נפגשנו. ביום שהוא נכנס הוא התקשר בשש בבוקר ואמר שהוא נכנס ללבנון. נשמע מורעל ונרגש. שאלתי אותו אם הוא לא מפחד והוא ענה בפשטות שכן.
עדי: במלחמה מאוד דאגתי לו. היינו בקשר טלפוני כשהיה בדרום וכשעלה לרמה. כשנכנס

 
ללבנון סימסמתי לו כמה אני מתגעגעת ודואגת לו והוא ענה:"מבטיח לשמור על עצמי, מתגעגע, נתראה אחרי המלחמה.."
אביעד: בבוקר שבת 12.8 חנינו בעינתה. לא ראיתי אותו מאז שנכנסנו ללבנון ופתאום יצאתי מהטנק וראיתי אותו ממש לידי. הוא עמד שם וצחק. עוז והרן עמדו על הטנק וטיפלו במקלע. צילמתי אותם. צילמתי גם מקום שתותח הטנק השתפשף בבנין כדי לצחוק על דן מאוחר יותר, אבל לא צילמתי אותו.
 
בשבת יצאה הפלוגה עם דמדומים מעינתה לכוון א-טירי. במבואות א-טירי נכנסה השיירה למארב טילים והתחיל חילוץ לאחור. במהלך החילוץ נפגע טנק 3 ב', וכל לוחמיו נהרגו: עוז צמח-מפקד, הרן לב- טען, דן ברוייר – נהג, ינון ניסן- תותחן.  יהי זכרם ברוך.




 
 
מספד / משה טבנקין
 
השכול מתהפך בגננו כחרב,
פוקדנו השכול בית ובית אב,
עם שחר יצא נערנו, עם רב -
בא בוקר, תם יום –
הוא לא שב.

 
היה נערנו – עץ זית מכסיף,
היה – צפצפה חלומת העלים,
היה נערנו – אלון מעניף,
היה התמיר בדקלים.
  היה נערנו – שדה פלחה מורקת!
היה – עפעפי שחרית נקרעים!
היה – כתפרחת תפוח צוחקת!
היה – הבשום בפקעים!
 
נולד נערנו, לאור ולתכלת,
נועד נערנו לשבוע ימים,
נערנו הגא! נערנו ברוש – ילד!
איך זנק מול חרמש הדמים!
     
  השכול מסתופף בעמקי אוהלנו,
היה בנתיבנו השכול כעמית –
נושא בכפיו את חשכת אבלינו
נר יגון, נר גאון, אש תמיד!