כדברי אביו, נולד אמיר ביום חורפי וסגרירי והביא הרבה שמחה ואושר להוריו.
אמיר החל את מסלול לימודיו בבית-הספר היסודי "הנשיא" בעיר ירוחם, בו למד עד כיתה ה', אז עברה המשפחה להתגורר בערד, ואמיר המשיך את לימודיו שם, בבית-הספר היסודי "יעלים" ובחטיבת הביניים "רעות" וסיים בבית-הספר התיכון "אורט", במגמת גיאוגרפיה. אמיר היה ילד מקסים, בעל חוש הומור מפותח, חברותי, חובב מוסיקה וספורט, במיוחד כדורגל, וכותב שירים. אמיר היה קשור מאוד לבני משפחתו, לסבים ולסבתות ולאחיותיו, אותן ליווה בטיולים ושיתף אותן בחוויותיו. כנער, היה מאוד אחראי, לא התלונן, פטריוט אמיתי שאהב לטייל בארץ. נער צנוע, רגיש ומנומס, שטיפח את הופעתו החיצונית. נער יפה תואר, גבוה וחסון, שמח וחייכן, שאוהב לבלות ולנהוג.
בראשית חודש אוגוסט 1994 התגייס אמיר לצה"ל ושירת בגדוד "דרקון" בחיל התותחנים. בהמשך, סיים קורס מפקדים והצטרף לגדוד כמפקד צוות. בתפקיד זה דאג מאוד לחייליו וניסה לסייע להם בבעיותיהם. אמיר היה גאה ומרוצה בתפקידו, והיה מיועד לצאת לקורס קצינים. הוא תואר על ידי מפקדיו כמפקד שאפתן ומסור, שפעל ללא לאות לטובת חייליו ודאג לכל מחסורם, התנדב ראשון לכל משימה, וביצע אותה על הצד הטוב ביותר. היה חברותי ואהוד על חבריו ומכריו.
אמיר אהב את החיים הצבאיים. במבצע "ענבי זעם" כאשר הועבר הגדוד שלו מגבול לבנון לרמת הגולן, חש אמיר ש"גנבו לו את המלחמה". מפקד היחידה בה שירת כתב למשפחתו של אמיר במכתב התנחומים: "אמיר החל את דרכו בגדוד כחייל ובכוח הרצון והיכולת האישית סיים קורס מפקדים והצטרף לגדוד כמפקד צוות. אמיר אהב את הסוללה ותרם ככל שיכול לביצוע המשימות הרבות במהלך התעסוקה המבצעית. אמיר התנדב לכל משימה וביצע אותה בחריצות ומתוך רצון להצליח."
אמיר נפל בעת שירותו, ביום ה' בתמוז תשנ"ו (22.6.1996) בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בערד. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות
כמאמר השיר הוא נשאר בן עשרים.... חיים שלמים שלא יחוו, חיים שלמים שלא הוגשמו. אומרים שהזמן מרפא את הפצעים, אז אומרים חלפו כל כך הרבה שנים למדנו לחיות עם הכאב והגעגוע. משפחת ווייס.
סמל אמיר בלון ז"ל
נולד ב י' באדר ב' תשל"ו (12.3.1976)
נפל בעת שרותו ב ה' בתמוז תשנ"ו (22.6.1996 )
בן לאסתר וישראל , אח לנעמה ויעל
אמיר הוא בן אחותה של מירי וייס, ובן דוד לדינה, שי ונעמה
